ישראל מאיר הכהן כגן (1838- 1933)- רב וסמכות דתית עליונה במזרח אירופה, מכונה "החפץ חיים" על שם ספרו
ישראל מאיר הכהן נולד בפולין, ובגיל צעיר התייתם מאביו, ועבר עם אימו לווילנה, שם התחנך. בגיל 17 נישא בעיירה ראדון, אשר נמצאת בין ווילנה לגרודנו, ושם התגורר עד סוף ימיו.
הכהן היה מורה ומחנך מוכר, ובשנת 1869 ייסד ישיבה אשר הפכה במהרה לאחד המוסדות היוקרתיים ביותר ללימוד התלמוד. תהילתה של הישיבה יצאה לכלל האזור, ומספר התלמידים בה צמח במהרה. החפץ חיים, אשר סירב לקבל עליו משרות רבניות רשמיות ואת מחייתו עשה בעיקר הודות לחנות קטנה אשר ניהלה אשתו, גייס באופן אישי תרומות וכספים לישיבה, בעוד הוא עצמו חי חיי צניעות וסגפנות. ידוע במיוחד סיפור, לפיו הברון רוטשילד שילם לו מאה פרנק תמורת סט של ספרים וכתבים פרי עטו, וזה גבה שבעים פרנק עבור הספרים, ואת שלושים הפרנקים הנותרים החזיר לברון, תוך שהוא מציע לו לתרום אותם לישיבה. הברון, נדהם מצניעותו של הרבי, קיבל את ההצעה ותרם לישיבה ביד נדיבה.
החפץ חיים קיבל את כינויו זה אחר שמו של הספר המפורסם ביותר פרי עטו, העוסק בדיני רכיל ולשון הרע. ספר נוסף אשר כתב בנושא, "שמירת הלשון", עוסק בחשיבות הכנות ואמירת האמת בתקשורת הבין-אישית. בעבודותיו, עסק גם במוסר, וראה מול עיניו חברה המבוססת על כבוד הדדי, בייחוד בכל הנוגע לדיני עבודה ורכוש. לחפץ חיים פרסומים מפורסמים ומרכזיים נוספים:
"מחנה ישראל", חיבור יוצא דופן אשר מכיל הוראות ועצות לחיילים יהודים בצבאות נוכריים.
"נדחי ישראל", אשר פנה ליהודים שעזבו את מזרח אירופה בגלי ההגירה במהלך המאה ה- 19, ובו הוא מדגיש את חשיבות שמירת השבת גם בתנאים קשים.
"משנה ברורה", יצירה מרכזית בארון הספרים היהודי, המכילה שישה כרכים של פירושים על ה"שולחן ערוך" לרבי יוסף קארו, הנחשבים למדריכים הלכתיים-מעשיים לחיי היום-יום.
"ליקוטי הלכות"
החפץ חיים נחשב לאב הרוחני ולאחד ממייסדי תנועת "אגודת ישראל", ולאחד ממייסדי וועד הישיבות, גוף המרכז את לימודי הישיבות ומסייע לאברכים במזרח אירופה. אחת משאיפותיו הגדולות היתה להגיע לארץ ישראל, אך זאת לא עלתה בידיו.
