Peres Szimon

Szimon Peres - מידע אישי
תאריך לידה: 2nd נִשׂגָב 1923
מקום לידה: Wiszniew
תאריך פטירה: 28th ספטמבר 2016
מקום של מוות: Ramat Gan
מקצוע: polityk
Related towns:

שמעון פרס (1923- )- פוליטיקאי, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, חתן פרס נובל לשלום

שמעון פרס נולד ב- 2 באוגוסט 1923 בוישנייבו, כבנם הבכור של יצחק ושרה פרסקי, ועלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1934.

בשנות ה- 40 היה פעיל בתנועה הקיבוצית, ובשנת 1947 הצטרף להגנה ולחם במלחמת העצמאות. תחת פיקודו הישיר של דוד בן גוריון, היה אחראי על כוח אדם ורכש, ועם הקמת המדינה המשיך את תפקידו במשרד הבטחון. בשנת 1953 מונה למנכ"ל משרד הבטחון, והיה לאדם הצעיר ביותר המאייש משרה זו. במסגרת תפקידו הידק את הברית הבטחונית של ישראל עם צרפת, ויחד איתה יזם את פרוייקט הגרעין הישראלי (הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה), את רכישת מטוסי המיראז', ועמד במרכז התיאום אודות מבצע התקיפה בסיני בשנת 1953.

פרס נבחר לכנסת לראשונה בשנת 1959, מטעם מפא"י, ומונה לתפקיד סגן שר הבטחון. בשנת 1965 פרש ממפא"י יחד עם מספר תומכים נוספים של בן גוריון (ביניהם משה דיין), והצטרף למפלגת רפ"י הצעירה, אותה גם ייצג בכנסת. לקראת הבחירות בשנת 1969 הצטרפה רפ"י למפא"י ולתנועות שמאל נוספות ב"מערך", ועם נצחון המערך בבחירות מונה פרס לתפקיד השר לקליטת עלייה ושר התחבורה והתקשורת.

עם התפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה בעקבות מחדלי מלחמת יום כיפור, החל פרס לשמש בתפקיד שר הבטחון בממשלתו של יצחק רבין, יריבו במירוץ לראשות המפלגה. אלא שחודשיים לפני הבחירות לכנסת בשנת 1977, התפטר רבין מתפקידו כראש הממשלה ויו"ר המפלגה עקב פרשיית שחיתות, ופרס ייצג את המערך בבחירות מול מועמד הליכוד מנחם בגין, והפסיד.

לאחר שבע שנים על ספסלי האופוזיציה, במהלכן הפסיד פרס לבגין במערכת בחירות נוספת בשנת 1981, ניצח המערך בבחירות בשנת 1984, אך לא הצליח להקים גוש קואליציוני, מה שהצריך הקמת ממשלת אחדות תחת שיטה של "רוטציה" בתפקיד ראש הממשלה בין פרס ליו"ר הליכוד, יצחק שמיר. את הבחירות בשנת 1988 הפסיד המערך בראשות פרס, אך המפלגה נותרה בקואליציה תחת ממשלת אחדות אשר כונן שמיר, ופרס עצמו כיהן כשר האוצר וסגן ראש הממשלה. פרס עצמו ניסה לרקוח תרגיל להפלת הממשלה, אך נכשל והודח מתפקידיו, כשהמערך עובר לאופוזיציה. בבחירות בשנת 1992, כאשר התחלף "המערך" והתאחד לכדי "מפלגת העבודה", חדל פרס מלייצג את המפלגה כמועמד לראשות הממשלה, לאחר שהפסיד ליצחק רבין בבחירות הפנימיות. עם מינויו של רבין לראשות הממשלה, כיהן פרס כשר החוץ בממשלתו, ויחד ניהלו השניים שיחות הארגון לשחרור פלסטין, אשר הובילו להסכמי אוסלו בשנת 1994. הסכמים אלו הביאו לפרס ולרבין את פרס נובל לשלום, יחד עם מנהיג אש"ף יאסר ערפאת.

עם הירצחו של רבין בשנת 1995 מונה פרס לממלא מקומו כראש הממשלה, אך סיים את תפקידו זה כאשר הפסיד לבנימין נתניהו בבחירות הישירות בשנת 1996. לאחר מכן, בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה בשנת 1999, הפסיד לאהוד ברק, ובבחירות לנשיאות בשנת 2000 הפסיד למועמד הליכוד, משה קצב. בכל אותה תקופה המשיך פרס לכהן ברציפות כחבר כנסת, אך לקדמת הבמה הפוליטית חזר עם תבוסתו של אהוד ברק למועמד הליכוד אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001. ברק בחר לפרוש בעקבות ההפסד, ומחליפו פרס הוביל את מפלגת העבודה לממשלת האחדות, מדיניות אותה המשיך גם בשנת 2005, כאשר בחר שרון להנהיג את תכנית ההתנתקות. בשנת 2006 עזב את מפלגת העבודה והצטרף למפלגת "קדימה", בהנהגת מחליפו של שרון, אהוד אולמרט.

למעט הפוגה קצרה של שלושה חודשים בשנת 2006, כיהן שמעון פרס כחבר כנסת במשך 48 שנים רצופות, כאשר הוא מייצג בתקופה זו את מפלגות מפא"י, רפ"י, המערך, העבודה וקדימה. את כהונתו בכנסת סיים בשנת 2007 לטובת מינויו כנשיא.

מלבד הקריירה הפוליטית, פרסם פרס מספר ספרים, ביניהם ניתן למנות את "השלב הבא" (1965), "קלע דוד" (1970), "כעת מחר" (1978), "יומן אנטבה" (1991), "המזרח התיכון החדש" (1993), ועוד.

Print
In order to properly print this page, please use dedicated print button.