חנינה לאסירים פולנים בברית המועצות (1941)
ב- 12 באוגוסט 1941 הכריזו רשויות ברית המועצות על חנינה כללית לאזרחים פולנים אשר היו כלואים בבתי סוהר, מחנות עבודה ומחנות שבויים במדינה. החנינה הוכרזה שבועיים לאחר חתימה על הסכם בין הנהגת המפלגה הקומוניסטית לבין הממשלה הפולנית הגולה בלונדון. עד סוף שנת 1941 שוחררו כ- 765 אלף פולנים, אך לא היו אלה כלל האסירים הפולנים- הרשויות הסובייטיות סירבו למסור לממשלה הפולנית את מספרם המדויק של האסירים, ובנוסף, הידיעות על הענקת החנינה לא הועברו לכל מקומות הכליאה בהם היו מצויים פולנים.
ב- 1 בדצמבר 1941 סייגה הנהגת ברית המועצות את החנינה, והכריזה כי היא תקפה רק לבני הלאום הפולני אשר נכון לתאריך 1.11.1939 שהו בשטחי בלרוס ומערב אוקראינה- סייג זו מנעה את חנינתם של אזרחים פולנים בני הלאום הבלרוסי, האוקראיני והיהודי, כמו גם את חנינתם של פולנים ששהו באותו זמן בשטחי מרכז ומערב פולין. התוצאה היתה ששחרורם של פולנים היתה משימה סבוכה ובלתי עקבית, הנתונה לשיקול דעתם של הסובייטים.