חסידות בעלז

חצר חסידית שהוקמה על ידי רבי שלום רוקח (1789- 1855), הנודע בתור ה"בעלזר רייב" (הרבי מבעלז), ולמד אצל צדיקים גדולים כדוגמת רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ מלובלין. רוקח התיישב בעיירה בעלז (כיום באוקראינה) בשנת 1815 בקירוב, ושם יצא שמו כעושה נפלאות, ביניהן למשל ביכולתו לשחרר דיבוקים.

הוא שם דגש על השמירה על ההלכה ועל קיום מצוות ומעשים טובים, וראה סגולות אלה כחשובות יותר מאשר ידיעת התלמוד. הוא התנגד לתנועת ההשכלה, ונודע בכך שהיה מתייעץ בסוגיות רבות עם אשתו, מלכה. היחס לנשים בקרב חסידי בעלז נחשב ליוצא דופן בעולם היהודי החרדי, לאחר שמרבית ממשיכיו של רוקח המשיכו את דרכו גם בתחום זה.

לרבי מבעלז היו חמישה בנים, אשר כולם הפכו לרבנים מוכרים בפני עצמם. בנו הצעיר, יהושע (1825- 1894) המשיך את דרכו כאדמו"ר, ונודע ברוחב אופקיו. הוא היה אחד הרבנים החסידיים הראשונים ליטול חלק בפעילות פוליטית, כאשר בשנת 1878 ייסד את קבוצת "מחזיקי הדת", הוכר כמנהיגם הבלתי-רשמי של יהודי גליציה, ופעל לשמר את עמודי התווך של היהדות. את דרכו המשיך בנו, ישכר דב (1854- 1927), אשר התפרסם בצ'רנוביל, שם התגורר מספר שנים. כמו אביו, גם ישכר דב היה מעורב בפעילות חברתית, ותמך בהקמת רשת בית הספר לבנות "בית יעקב". בנו וממשיכו, אהרן (1880- 1957) פעל גם הוא בזירה החברתית, למשל בפנייתו לראש הממשלה ק. ברטל בבקשה לתמוך בבתי ספר יהודיים חרדים.

את תקופת השואה העביר רבי אהרן במספר גטאות שונים, תוך שהוא משתמש בזהות בדויה. בשנת 1944, הצליח לעלות לארץ ישראל והתשייב בתל-אביב. כל בניו נספו בשואה, ועל כן, בשנת 1965 מונה אחיינו ולמעשה בנו המאומץ, ישכר דב, לממשיכו. ישכר דב הרחיב ישיבה אותה הקים אהרן בירושלים, והקים בית כנסת בקרבת מקום. הוא ממשיך להיות אחד האדמו"רים המשפיעים בקהילה החסידית עד עצם היום הזה.