חסידות ברסלב

חסידות שנוסדה בעיר ברסלב, נפת פודולה (כיום באוקראינה), על ידי רבי נחמן מברסלב (1722- 1810), נכדו של הבעל שם טוב. תורתו של רבי נחמן הועברה לתלמידיו בצורה של משלים, המעידים על יכולתו הספרותית, ומהווים עד היום חלק מוערך בתרבות החסידית. משליו של הרבי נחמן פורסמו לאחר מותו בספר "שיחות הר"נ", בשנת 1816. בהם, הוא מביע את ציפייתו לביאת המשיח הקרבה, תפיסה שזכתה לביקורות מצד אדמו"רים אחרים, אשר חששו מפני פגיעה בסמכות, המגיעה לרוב בעקבות ציפיות משיחיות קרבות. בשנת 1800 יצא הר"ן לארץ ישראל, על מנת לזרז את ביאת המשיח.

רבי נחמן לא זכה להקים שושלת אדמו"רים, משום שכל בניו ובני משפחתו הקדימו אותו במותם, ממחלת השחפת. עם מותו, חסידיו לא התאבלו, והחליטו כי הוא בעצמו המשיח בהתגלמותו, ועתה ימתינו לשובו, ללא אדמו"ר חי במקומו, מה שהביא לכינויים "טויטע חסידים" (חסידים מתים). למרות שלא הונהגו על ידי אדמו"ר ספציפי באופן רשמי, ממשיכה החסידות להתקיים עד עצם היום הזה. הקהילה הגדולה של חסידי ברסלב נמצאת בירושלים, לשם הצליחו לברוח החסידים במהלך מלחמת העולם השנייה, ולהבריח עימם את כסאו של הר"ן.