חסידות קוז'ניץ

חצר חסידית שהוקמה על ידי רבי ישראל בן שבתאי הופשטיין (1733- 1814), הנודע בכינוי "המגיד מקוז'ניץ", אחד המנהיגים החסידיים הגדולים בדורו, אשר היה תלמידו של המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק, ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב. כבר בגיל צעיר היה הופשטיין למלמד בחדר בעיירה פז'יסוכה, ולפי המסורת החסידית, על ערש דווי נגע רבי אלימלך מליז'נסק בליבו, ומילא אותו בטוב וברגישות.

בסביבות שנת 1765 התיישב הופשטיין בקוז'ניץ, שם ניהל חיי סגפנות, ונודע בזכות פעילות הצדקה הענפה שניהל. הוא הוערך על ידי רבים כאיש גמרא וקבלה, ונודע כמחברו של הספר "עבודת ישראל", אשר פורסם לאחר מותו (1848), וכחובב ספרים ואספן של פריטי דפוס עתיקים. הוא היה רב השפעה ומשך אליו תלמידים רבים, הודות לתפילותיו האקסטטיות ותורתו הברורה. לפי תורתו, הצדיק היה מנהיג רוחני המסייע למאמין להתקרב לבורא עולם. הוא ניסה לשכנע את רשויות הצאר הרוסי לאסור פרסומים אנטי-חסידיים, לאחר שהותקף על ידי המתנגדים. בכלל, היה פעיל בזירה הפוליטית והחברתית, למשל בפנייתו לרשויות דוכסות וורשה בבקשה למתן את המיסים המוטלים על יהודים.

בנו של הופשטיין, רבי משה אליקים בריעה, המשיך את דרכו כאדמו"ר החסידות. הוא דגל בקרבה בין הצדיק לחסידיו, שתעלה את דרגתם הרוחנית של החסידים. ממשיכיו היו רבי אלעזר (1806- 1862), רבי יחיאל יעקב (?- 1866), ירחמיאל משה (1860- 1909), ואהרן יחיאל (1889- 1942) אשר עזב את קוז'ניץ וחי בלודז', וורשה ואוטווצק, ומת ממחלת הטיפוס בגטו וורשה.