חסידות ליובאוויטש

ידועה גם כחסידות חב"ד, ראשי תיבות של חכמה, בינה, דעת, שלושת הספירות המרכיבות את השלב הראשוני של האל, טרם בריאת העולם, ושלוש תכונות המוערכות על ידי החסידים.

החסידות הוקמה על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי (1747- 1813), הידוע גם כ"בעל התניא", אשר הקים חצר חסידית בעיירה ליאדי (Ladow), הממוקמת כיום בבלרוס, כחלק מהקמת סניף של התנועה החסידית בליטא. בנו וממשיכו, דוב בער שניאורסון (1773- 1827), העביר את מושב החסידות לליובאוויטש.

תורתה של חב"ד היא שיטתית יותר מאשר אלה של מרבית החסידויות האחרות. היא שמה דגש על לימוד התורה, ומכילה מוטיבים פנתאיסטים חזקים, לפיהם העולם החומרי איננו קיים באמת, אלא הוא חלק מהאל. החומר האלוהי מקיים אותנו, ואנו לא קיימים בזכות עצמנו, בדיוק כפי שקרני השמש המאירות לא קיימות בזכות עצמן. עקרונות אלה מצויים בספר התניא (1796) לרבי מליאדי, אשר ממשיך להיות נלמד על ידי חסידי חב"ד. שם הספר, התניא, הינו מילה בארמית, המופיעה בתלמוד ומצביעה על הופעתם של כתבי התנאים, אשר לא מופיעים במשנה.

בשנת 1940, עבר אדמו"ר החסידות, יוסף יצחק שניאורסון (1902- 1948), לברית המועצות ומשם לארצות הברית, לשם העביר את בסיס החסידות. מרכז החסידות ממשיך להתקיים בארצות הברית, עם קבוצה גדולה של מאמינים גם בישראל. כיום, חב"ד היא החסידות הגדולה ביותר בעולם, וגם היחידה המקיימת פעילות מיסיונרית, בעיקר בקרב יהודים חילונים. האדמו"ר האחרון לחב"ד היה חתנו של יוסף יצחק, מנחם מנדל שניאורוסון (1902- 1994), בוגר אוניברסיטת הסורבון, אשר נטען על ידי חלק מחסידיו כי הוא המשיח.