בית דין לעניינים יהודיים
מערכת שיפוט מיוחדת שהונהגה בפולין למקרים אשר כללו עניינים יהודיים. בשנותיה המוקדמות של פולין, לא הונהגה מערכת משפט אחידה לעניינים יהודיים, זאת בשל אי בהירות בנוגע לסטאטוס המשפטי של יהודים, אשר הושפע מהוראות מלכותיות, מקומיות, כנסייתיות והלכתיות.
צווים מלכותיים מוקדמים קבעו כי העיסוק המשפטי בעניינים הנוגעים ליהודים צריך להעשות רק על ידי בית המשפט המלכותי, או על ידי שופט מיופה כוח מוכר ומוסמך מקרב הקהילה. בין היתר, משמעות הדבר היתה שעניינים יהודיים הוצאו מחוץ לידי מערכות המשפט המקומיות, אלא שהוראה זו לא תמיד כובדה, ולעיתים נקראו יהודים בפני בית המשפט המקומי. בשנת 1539 הסיר המלך זיגמונט הראשון את ההוראות הללו מעל יהודים אשר התגוררו בקרקעות פרטיות, והעביר את סמכות השיפוט לבעלי הקרקעות.
עם זאת, כל הדברים הללו נכונים לגבי עניינים שבין יהודים לנוצרים, וסוגיות פנים-יהודיות נידונו בבתי דין יהודיים.
