הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (Bundesrepublik Deutschland)
נוסדה ב- 7 בספטמבר 1949 תוך איחוד שלושה חלקים אשר היו תחת שליטת צרפת, בריטניה וארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. מרגע שנסתיימה המלחמה, נעשו מאמצים כבירים לייסד ולייצב באזורי השליטה של בעלות הברית המערביות מוסדות פוליטיים דמוקרטיים אשר יאפשרו את ייסודה של מדינה עצמאית. לאחר משבר ברלין בשנים 1948- 1949, בו הטילה ברית המועצות מצור על ברלין המערבית, אוחדו שלושת החלקים וגרמניה נותרה חלוקה למעשה לשני חלקים- מערב ומזרח (בשליטת ברית המועצות).
החלק המערבי היה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה, המורכבת מ- 11 מחוזות, והעיר בון הוכרזה כעיר בירתה. הנשיא הראשון היה תיאודור הויס, וראש הממשלה קונרד אדנאואר. היתה זו מדינה דמוקרטית, בה המפלגות העיקריות היו הברית הנוצרית-דמוקרטית (CDU), המפלגה הסוציאליסטית (SPD), הברית הנוצרית-סוציאלית בבוואריה (CSU) והמפלגה הדמוקרטית (FDP). היא היתה אחת הנמענות העיקריות של חבילות הסיוע במסגרת תכנית מרשל, ביוזמת הממשל האמריקאי, לביסוס וייצוב הכלכלה במדינות אירופה השונות תוך שמירה על עקרונות הליברליזם.
בתחילה, הונהגה ברפובליקה הפדרלית של גרמניה דוקטרינת האלשטיין, אשר ראתה את עצמה כנציגה הלגיטימית היחידה של האומה הגרמנית בעולם. במסגרת מדיניות זו, לא קיימה המדינה קשרים דיפלומטיים עם מזרח גרמניה הקומוניסטית, כמו גם עם שאר מדינות הגוש הקומוניסטי אשר הכירו בה, ביניהן ברית המועצות, פולין וצ'כוסלובקיה. רק בשנת 1970 מונה וילי בראנדט לראשות הממשלה ושינה את המדיניות, הכיר בגבולותיה של פולין ושיקם את היחסים הדיפלומטיים עם הגוש המזרחי.
ב- 2 בספטמבר 1990 נחתם מסמך המבטל את חלוקתה של גרמניה, ומספח את החלק המזרחי לרפובליקה הפדרלית של גרמניה. המסמך אושר על ידי הפרלמנט הגרמני חודש לאחר מכן, ב- 3 באוקטובר 1990.
