הקמת מדינת ישראל
בשנת 1917 הוכרזה הצהרת בלפור, המצהירה על זכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. זמן קצר לאחר מכן קיבלה האימפריה הבריטית מנדט על תחומי הארץ.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, גברה ההגירה היהודית לארץ ישראל, ובמקביל התגברו העימותים בין היהודים לבין תושבי הארץ הערבים, כאשר בטווח נוצר מעגל, שבו התגברות העימותים מובילה לאימוץ מדיניות הגירה נוקשה וסגירת שערי הארץ מצד הבריטים, וזו בתורה מחריפה את עמדת היישוב כלפי שלטונות המנדט, עד כדי פעולות אלימות של ממש כנגדם.
בפברואר 1947 השיב שר החוץ הבריטי ארנסט בווין את המנדט על ארץ ישראל לארגון האומות המאוחדות, וזה החליט לחלק את שטח הארץ למדינה ערבית ומדינה יהודית. ב- 14 במאי 1948 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, אשר זכתה להכרה מיידית של ארצות הברית ושל ברית המועצות, אך מיד לאחר מכן הותקפה על ידי צבאות מדינות ערב השכנות- מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, ערב הסעודית, תימן ועיראק, במלחמה אשר נמשכה לסירוגין עד שנת 1949, ונסתיימה בהפסקת אש.
