באוקטובר השנה יצויין יום השנה ה-120 להולדת הבונד. לרגל המאורע, כאן באתר השטעטל הווירטואלי נזכיר את דמויותיהם של כמה מפעילי המפלגה ואירועים הקשורים בפעילות הבונד והארגונים המסונפים למפלגה. ב-19 באוגוסט נציין את זכרם של צוות העובדים והחולים של הסנטוריום על שם ולודז'ימייז' מֶדם במְיֶדְזֶשִין, במסגרת יום השנה ה-75 לחיסול המוסד על ידי הכובש הגרמני.

היום, במסגרת יום השנה הרשמי (כך על פי הסובייטים) למותו של ויקטור אלטר (07.02.1890 - 17.02.1943) נציין את זכרו של איש הבונד הבולט הזה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, כמו פוליטיקאים אחרים, נמלט ויקטור אלטר מפני הכובש הגרמני אל שטחי מזרח פולין וכבר ב-26 בספטמבר 1939 נעצר על ידי ה- NKVD בקוֹבָאל. לאחר חקירות רבות ושהות בבתי כלא שונים, משפט שהתקיים ביולי 1941, וגזר דין מוות שהומתק ל-10 שנות מאסר, שוחרר אלטר לחופשי בספטמבר 1941 אך ללא אפשרות לעזוב את ברית המועצות. סטאלין רצה שאלטר והנריק ארליך יהיו תחת שליטתו ורצה שהשניים יקימו ויובילו את הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. כאשר אלטר וארליך רצו לסגת מן ההבטחה שנתנו לסטאלין, הם נעצרו בשנית ב-4 בדצמבר 1941. רצה הגורל והדבר ארע בדיוק בעת ביקורו של הגנרל ולדיסלב שיקורסקי במוסקבה ובעת שיחותיו עם סטאלין, אשר כתוצאה מהן נחתמה הצהרה פוליטית משותפת הכוללת את שליחתם של 25 אלף חיילים פולנים לטהראן (איראן).

ויקטור אלטר, צילום: המוזיאון ההיסטורי של ורשה

מעצרם החוזר של שני הסוציאליסטים היהודים הסעיר את דעת הקהל עולמית, אשר ניסתה באמצעות נאומים ופעולות שונות להשפיע על החלטתו של סטאלין, לקבל מידע על העצורים, וכן לבקש את שחרורם. על פי המידע שהגיע לידיו של השגריר הפולני בברית המועצות - פרופסור סטניסלב קוט בינואר 1942:

"[...] בעניין שני העצורים [אלטר וארליך - הערת העורך] פניתי בפנייה חריפה ביותר שלוש פעמים. ההישג היחיד היה העברה של לבַנים לעצורים, שום דבר מעבר לכך עד כה. השלטונות מודעים לכך שהשגרירות דואגת לשניהם באופן מיוחד, כך שאינני סבור שהם נמצאים בסכנה גדולה יותר. הם יושבים בכלא המקומי. כאשר ביקשתי לספק להם מזון הובטח לי כי מאכילים אותם היטב. האישומים נגדם הם אבסורדיים ונראה כי עומדת מאחוריהם שנאת יהודים, אשר מייחסים להם הסתת דעת הקהל האמריקאית נגד הסובייטים. מתקיימים כעת מעצרים של יהודים סובייטים. השלטונות מסרבים לאשר נסיעה מחוץ לגבולות ברית המועצות, בתואנה כי הם נחשבים אזרחים סובייטים, לאחר שבשנת 1939 סופחו לברית המועצות כל התושבים המדוכאים של האזורים המכונים אוקראינה המערבית ובלארוס". [ארכיון ייווא, sygn. RG 1459 (Erlich-Alter Case), folder 17, מכתבו של קוט מיום 26.01.1942 אל משרד החוץ]

ב-23 בפברואר 1943 התפרסם דבר מותם של "שני אזרחים סובייטים" אלטר וארליך. מקסים ליטבינוב - שגריר ברית המועצות בוושינגטון בזמנו - הצהיר במקרה אחד כי מועד מותם של השניים היה בדצמבר 1942 ובהזדמנות אחרת - בדצמבר 1941, כלומר זמן קצר לאחר מעצרם. הידיעה הנוראה התפשטה כאש בשדה בקרב הקהילה היהודית (גם מאחורי חומות גטו ורשה) ובקרב הפוליטיקאים הפולנים בגולה. במשך שנים, בעת ציון יום השנה,  התייחסו אנשי הבונד לדצמבר 1941 כמועד מותם של השניים. הידיעה על מותם של אלטר וארליך דרבנה רבים מפעילי הבונד והצוקונפט לחדש את פעילותם בגלות, במעמקי ברית המועצות, להיפגש ולכבד את זכרם. גם ארגוני הבונד השונים ופעילי הבונד במערב כיבדו את זכרם של שני חבריהם. מדי שנה התקיימו אירועי זיכרון שונים, מלווים בפרסום מאמרי זיכרון אשר חלק גדול בהם הוקדש לרגעיהם האחרונים ולקורבנם. איש לא רצה ולא יכול היה להאמין לאישומים נגדם במשפטי מוסקבה. האישומים האלה נתפשו כעלבונות "אשר הוטחו בפניו של הציבור הפרולטארי".

מצעד הפגנת אחד במאי של הבונד, היוצא מנקודת המפגש ברחוב נלבקי: ויקטור אלטר, הנריק ארליך, יקותיאל פורטנוי (הידוע בכינויו "נוֹיָאח), עמנואל נובוגרודזקי, צילום: ייווא

בעוד שזכר מותו של אלטר זכה לציון בקרב הקהילות היהודיות במערב, בפולין הוא נמחק מהתודעה הציבורית ואזכורו נאסר בשנים הראשונות שלאחר המלחמה. בשנים 1944 - 1949, כאשר הבונד עוד פעל בפולין, למעט דיוקנותיהם התלויים במשרדי המפלגה, אלטר וארליך למעשה כמעט ולא הוזכרו. רק ב-17 באפריל 1988, הודות למאמציו של מארק אדלמן, בקרבת האנדרטה לזכר בייניש מיכאלביץ' הוצבה מצבה סמלית לזכרם של אלטר וארליך.

מקור:

 מאמרים לזכרו של ויקטור אלטר מהעיתון " אונזער צײַט" שיצא בניו יורק בשנים 1943-2005.

Martyna Rusiniak-Karwat, Nowe życie na zgliszczach. Bund w Polsce w latach 1944-1949, Warszawa 2016.

מידע נוסף על ויקטור אלטר ניתן למצוא בחלק הביוגרפיות באתר השטעטל הוירטואלי.

 

מרטינה רוסיניאק-קארבט

Print