הקהילה היהודית באוצק היא אחת הוותיקות בווליניה. ההתייחסות הראשונה ליהודים המתגוררים בעיר אוצק מגיעה מההזכויות שניתנו בשנת 1388 על ידי סגן ליטא, ויטולד, לימים הדוכס הגדול.

בשנת 1432 העניק ולדיסלב יג'יילו זכויות עירוניות לעיר על פי חוקי מגדבורג, ובמקביל ביטל את זכויותיהם של יהודים וארמנים.

בשנת 1495 גורשו יהודים מאוצק, כמו גם מכל שטח ליטא, אך בשנת 1504 הוקמה הקהילה מחדש. בשנת 1507 קיבלו יהודי המקום הרשאות על ידי המלך זיגמונט הראשון סטארי שהבטיחו את זכויותיהם.

הקהילה המרוששת פנתה לעתים קרובות לדוכס הגדול בבקשת הקלות במס. בשנת 1556, זיגמונט השני אוגוסט, מחשש שיהודים יעזבו את העיירה בגלל מצבם הכלכלי, השווה את זכויותיהם לזכויות הקתולים. בסביבות שנת 1569 נכלאו יהודים מאוצק בגין התחמקות ממסים שהוטלו על הקהילה. בית הכנסת שלהם ובתיהם נחתמו.

החשיבות הפוליטית והכלכלית של אוצק גברה לאחר הקמתה של חבר העמים הפולני-ליטאי (1569). השינוי בעמדת העיירה הגביר את שגשוגם של היהודים, אשר מילאו תפקיד חשוב בסחר ובמלאכה של אוצק. הם חכרו מכסי מדינה, היו בעלים של מבשלות בירה ומפעלי אשלג, הם סחרו בעץ ובמוצרים חקלאיים ולקחו חלק פעיל בירידים בעיר שהתקיימו בעיירות שונות בממלכה הפולנית. הם ארגנו גילדות מלאכה (למשל גילדת חייטים). בגלל התחרות, עימותים בין בעלי מלאכה יהודיים ללא יהודים היו די תכופים. העימותים עניינו גם מיסים שהוטלו על היהודים.

לאחר צירוף אוצק לפולין בשנת 1569, אושרו הזכויות, שהוקצו קודם לכן ליהודים על ידי הדוכס הגדול מליטא. בשנת 1580 השווה המלך סטפן ביאטור יהודים עם נוצרים בנושא תשלום הארנונה; הוא גם אסר על הטלת מיסים חדשים ללא הסכמתם. היהודים קיבלו גם את הזכות לשלוט בדיווח הכספי, בנוגע למסים המוטלים עליהם.

בשנת 1600 העניק המלך זיגמונט השלישי לקהילה שבאוצק את הזכות לממשל עצמי של המחוז היהודי. הוא גם הקצה חלק מהמצודה הישנה ליהודים כדי לבנות אותה מחדש כבית כנסת. נבנה בית כנסת הגנתי, חמוש בארטילריה, ועם שומרים משלו.

אף על פי שהיהודים רבים מתו במהלך מרד חמלניצקי (1648-1657) ורכושם נבזז, הקהילה של אוצק הוקמה במהרה. זו הייתה אחת מארבע "קהילות הוולין העיקריות", היא נהגה לשלוח את ציריהן לוועד וולהיניה והנהגת ארבע הארצות (ועד ארבע ארצות). אוצק היה גם מרכז ההוראה הדתית והיה המיקום של ישיבות מפורסמות רבות. בין הרבנים המלומדים של המאות ה -17 וה -18 היו: משה בן יהודה הכהן, י 'שור, יואל גלפרין, המכונה יואל הגדול, וא' גקל.

מצבה של יהדות אוצק הידרדר במחצית השנייה של המאה ה -18. בשנת 1764 הואשמו ברצח פולחני (הרב יהודה זאב בן טוביה נפטר במות קדושים), לאחר מכן הם הושפעו מטבח הידאמקים בשנת 1768. בשנת 1765 התגוררו 1,012 יהודים באוצק, בשנת 1847 - 5,010 (60% מכלל האוכלוסייה), ובשנת 1897 - 9,468 (60%).

בשנת 1795 אוצק הפכה לחלק מרוסיה. בעיירה התיישבו יהודים רבים שעקרו מהכפר על ידי "החוק היהודי" משנת 1804. לאחר שנאסר על היהודים להתיישב בשטח בן 50 הרוחות לאורך הגבול, שלרוע המזל כלל גם, ללא כל יסוד, את אוצק, התגוררה הקהילה תחת איום קבוע של גירוש; זה הסתיים בשנת 1862 כאשר בוטל מעמד הספר.

בשנת 1867 היו 12 בתי כנסת באוצק; ענפים שונים של חסידות היו פעילים ומילאו תפקיד חשוב. בראשית המאה העשרים נכנסה לתמונה תנועת השמאל, המיוצגת על ידי ה"בונד "; התפתחו גם תנועות ציוניות שונות. בשנת 1910 היו בעיירה 20 בתי כנסת ובתי תפילה, כמה בתי ספר יהודיים לבנים ולבנות, חברה ספר יהודית. בשנת 1914 הוצא לאור Sabach, ירחון היסטורי-ספרותי.

במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודים בגלל לוחמה. היו מקרים של מעשי אלימות כתוצאה מאנטישמיות שהביאו ליצירת ארגון להגנה עצמית יהודית.

בתקופת בין-המלחמות, אוצק הייתה בירת מחוז ווהלין בתוך הרפובליקה הפולנית השנייה. באותה עת נפתח בעיר מפעל נעליים גדול של חברת "בטה" ויצרניות נעליים יהודיות מקומיות קטנות נכנסו לפשיטת רגל. בשנת 1921 התגוררו בעיר אוצק 14,800 יהודים (70% מכלל האוכלוסייה), בשנת 1931 - 17,366 (48.5%), בשנת 1939 - 19,000 (46%). בקהילה היהודית העירה היו הרבה מוסדות חברתיים ותרבותיים, כולל רשת בתי ספר של תרבות. שבועון יידיש, וולהיינר פרזה, ראה אור ב- אוצק (1928-1938). מספר בתי הכנסת הגיע לחמישים. הרב האחרון של אוצק היה ז'סורוצקין. באוצק היו מפלגות יהודיות שונות (אגודה, ה"בונד ", הציונים). היהודים בחרו את נציגיהם למועצת העיר אוצק.

בשנת 1939 הצבא הסובייטי כבש את אוצק. באותה תקופה מספר היהודים עלה בגלל זרם הפליטים מהשטחים שכבשו הגרמנים. עם זאת, הממשלה הסובייטית דיכאה את חיי החברה היהודיים. פעילותם של ארגונים חברתיים ופוליטיים נאסרה ומנהיגיהם נעצרו. עסקים פרטיים הולאמו. פליטים רבים מהמערב גורשו לשטח ברית המועצות.

לפני הכיבוש הגרמני של אוצק ב- 25 ביוני 1941, עזבו יהודים צעירים רבים את אוצק יחד עם הצבא הסובייטי הנסוג. זמן קצר לאחר פלישת הגרמנים לעיירה הוקם היודנראט, המונה 12 אנשים. בימים הראשונים לכיבוש הרגו גרמנים 5,000 יהודים. ב- 19 באוקטובר 1941 הוקם מחנה עבודה יהודי. בדצמבר 1941 הושמו יהודים מאוכלסים בגטו בו הם סבלו מרעב ומגיפות. באביב 1942 ניסתה קבוצת צעירים לברוח מהגטו ליער, אך רובם נתפסו ונהרגו. רק מעטים הצליחו להצטרף לפרטיזנים בראשות ס. קובאק. אחד מהם, I. Szzzerbato, הפך לימים למפקד גדוד במערך זה.

בין 19 ל 23- באוגוסט 1942 נהרגו בגטו 17,000 איש. חמש מאות בעלי מלאכה שעבדו במחנה העבודה הקימו יחידת התנגדות. עם זאת, הם הצטיידו בכלי נשק, זה היה נדיר מאוד (כמה רובים אוטומטיים וחצי אוטומטיים, גרזנים, סכינים). כאשר ב- 12 בדצמבר 1942, שוב החלו הגרמנים להשמיד את היהודים, האסירים במחנה החלו להתקוממות. הם הצליחו להילחם בכמה מתקפות גרמניות, אולם המרד דוכא והניצולים נהרגו. הכיבוש הגרמני הסתיים ב- 2 בפברואר 1944.

עם שחרור העיירה חזרו יהודים לאוצק. בשנת 1959 התגוררו באוצק 770 יהודים שהיוו 1.4% מכלל האוכלוסייה. בשנת 1970 היו 813 יהודים (0.9%), ובשנת 1979 - 700 יהודים (0.5%). החל משנות השבעים של המאה ה -19, יהודים רבים היגרו לארץ, ארה"ב, גרמניה ומדינות אחרות. על פי המפקד הציבורי באוקראינה משנת 2001, מספר היהודים היה כה קטן עד שמיעוטם כלל לא הודה בתוצאות. עם זאת, מאז 1991 הקהילה היהודית הוקמה מחדש, בהובלתה הראשונה של אני דולינסקי, ואחרי 2003 על ידי א 'מוראבי.

ביבליוגרפיה:

• מזל, [בתוך:] אנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה, כרך א '. II, ניו יורק 2001, עמ '758–759.
• לוצק, [ב:] Encyclopaedia Judaica, ed. פ. סקולניק, מ 'ברנבאום, כרך א'. 13, דטרויט 2007, עמ '273–274.
• אוצק, [ב:] Eliektronnaja jewriejskaja encikłopiedija, 20.04.2005 [באינטרנט] http://www.eleven.co.il/?mode=article&id=12517&query=ЛУЦК [dostęp: 01.09.2014].
• אוצק, [ב:] אנציקלופדיה של מחנות וגטאות, 1933–1945, בלומינגטון - אינדיאנפוליס 2012, עמ '1411–1414.
• הקולט ג ', גבן א שטוט לוצק, גבן און אומגקומן, פריז 1962.
• ספר לוצק, עורכת. נ. שרון, תל עוויב 1961.