הקהילה היהודית המאורגנת הייתה קיימת בדוברודז'ין כבר בשנות ה-20 של המאה ה-18. יש טוענים, כי הופעתם של היהודים בעיר הייתה עקב פרסומו של צו השוויון על ידי הקיסר קארל השישי בשנת 1713. הצו אישר ליהודים להתיישב בשלזיה אחרי אגרת תשלום סובלנות מיוחד. בשנות 1781-1782 נבנה בית הכנסת מעץ, ועל ידו ממוקם היה מקווה. בשנת 1787 התגוררו בעיר 120 יהודים, וברגע פרסומו של צו השוויון (1812) – 48 משפחות יהודיות. בשנות ה-20 של המאה ה-19 בבית הנקנה נוסד בית החולים היהודי. ב1 ביוני בשנת 1846 נשרפו בשריפה ענקית בית הכנסת ובניינים בסביבותיה. בשנת 1847 חוקק פורמלית תקנונה של הקהילה הקדושה בדוברודז'ין. ביוני בשנת 1848 החלה בניית בית הכנסת החדש, שפתח את שעריו באותה שנה. בשנת 1849 התגוררו בעיר 233 יהודים.

סופה של המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20 התאפיינו בהגירה אינטנסיבית של יהודי שלזיה העליונה לערים גרמניות גדולות יותר. גם כך קרה בנוגע לדוברודז'ין. בשנת 1896 ירד מספרם של היהודים המתגוררים בעיר ל175 איש, בשנת 1927 – ל53, בשנת 1933 – ל38.

הגעתו של אדולף היטלר לשלטון בשנת 1933 שינה את מצבם של היהודים בכל רחבי גרמניה. לדוגמה, בליל הבדולח, שהתרחש ב10 בנובמבר בשנת 1938 בלילה, נערכו פוגרומים נגד היהודים בכל המדינה. בדוברודז'ין נשרף בית הכנסת (למרות שהיה אז בידי בנק מקומי לחיסכון), כמו גם נהרסו הנכסים השייכים ליהודים. אירועים אלה השפיעו על עליה במספרם של המהגרים היהודיים. לפי רישום האוכלוסייה ממאי בשנת 1939, התגוררו בעיר רק 14 יהודים ו3 אנשים עם מוצא יהודי חלקי.