האיזכור ההיסטורי הראשון של התיישבות בביחאווה הוא משנת 1325 [1.1].
במאה ה-14 היישוב היה בבעלות ה-Nobles (שלט האצולה Ossoria).
בתחילת המאה ה-15, יאן שהיה הממונה על הציד בלובלין, קיבל את הבעלות.
היישוב התפתח באותה תקופה, אך בגלל ויכוחים בין היורשים, ביחאווה לא יכלה לקבל מעמד של עיר.
בתחילת המאה ה-16, עברה בביחאווה הדרך שחיברה את לובלין עם טורובין, שצ'בז'שין, טישובצ'ה, פשמישל, ירוסלב ולבוב. גם דרכים מקומיות נוספות עברו דרך הישוב, וחיברו את קרסניסטב, חלם ולצ'נה עם סנדומיז', קזימיז', אופולה לובלסקי, קרשניק ואוז'דובו. ההתכנסות של דרכים אלו היתה אחד הגורמים שהובילו ליסודה של העיר בשנים הבאות.
מיקולאי פילצקי (סמל האצולה Leliwa) היה מייסד העיר [1.2].
ביחאווה קיבלה מעמד של עיר בהתאם לחוק מגדבורג ב-16 במאי 1537 בקרקוב. זיגיסמונד ה-1 הזקן העניק לביחאווה מעמד של עיר [1.3] והיא קיבלה גם את הזכות לערוך שוק שבועי ושני ירידים בשנה.
משפחת מישקובסקי קיבלה את הבעלות על ביחאווה בסוף 1551 ותחילת 1552.
העיר הפכה לאחד המרכזים של התנועה הקלוויניסטית. הכנסייה הקהילתית המקומית הוסבה להיות מקדש קלוויניסטי לפני שנת 1560 ונפתחה לפני סוף המאה ה-16 או תחילת המאה ה-17. כנסים של גדולי הכנסייה נערכו שם, ונוסד בית ספר קלוויניסטי. משנת 1560 והלאה החלה התיישבות של יהודים, לצד קתולים ופרוטסטנטים.
ביחאווה נהרסה מספר פעמים בשריפות, מאמצע המאה ה-16 ואילך [1.4]. בסוף המאה ה-16 היו בה כ-1000 תושבים.
משפחת ויז'ביצקי הפכה לבעלים החדשים של ביחאווה במעבר בין המאה ה-16 למאה ה-17 [1.5].
בשנת 1648 [1.6] הקוזאקים שדדו את העיר. במאה ה-18 היו חילוקי דעות על זכות הירושה של ביחאווה בין היורשים.
לאחר נפילת הרפובליקה וחלוקת פולין, ביחאווה סופחה ע"י אוסטריה [1.7].
קרול דה-קמפו סקיפיו הפך לבעל העיר ב-1802.
ביחאווה הפכה לחלק מדוכסות וורשה ב-1809 וממלכת פולין (בחלק הרוסי) ב-1815 [1.8].
בשנת 1869 ביחאווה איבדה את מעמדה כעיירה, כמו רבות מהעיירות בפולין [1.9].
המחזור הכספי בירידים בביחאווה הוערך ב-6000 רובלים בשנה בסוף המאה ה-19. השווקים בביחאווה היו במקום השני אחרי לצ'נה במחוז לובלין.
ביחאווה נהרסה בשריפה נוספת בשנת 1876 [1.10], ומגיפת טיפוס הבטן פרצה בה השנת 1892 [1.11]. בסוף המאה ביחאווה החלה להתאושש מהאסון – בעיר ובכפרים הסמוכים נוסדו מספר מוסדות חינוך, סניף דואר, תחנת כיבוי ובית מרקחת. נוסדו גם בית חולים, מרכז קהילתי ומשרד של חברת ההלוואות של ביחבסקי, וכן קואופרטיב צרכנים של "ידנוש" (Jedność) [1.12]. בסוף המאה ה-19, תודות למאמצים גדולים של המקומיים, היישוב נבנה מחדש.
בתקופה שבין המלחמות ביחאווה היתה שטעטל טיפוסי, עיירה של חקלאות, בעלי מלאכה וסוחרים, והתגוררו בה 1870 יהודים, 967 קתולים ו-5 חברים של הכנסייה האורתודוקסית המזרחית (לפי מפקד התושבים של שנת 1921).
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הכלכלה של ביחאווה פרחה, נבנו טחנות רוח ובתי חרושת ללבנים, כמה רחובות נסללו וחלק מהבניינים חוברו לרשת החשמל. פעלו בעיירה מפלגות פוליטיות פולניות ויהודיות, ארגונים חברתיים ותרבותיים שונים כמו גם מוסדות חינוך (ביניהם כמה יהודיים).
לפני פרוץ מלחמת העולם ה-1 נבנו בית חולים, בית קהילה ובית זקנים [2.1].
האזור עבר לשליטה של האוסטרים לאחר נסיגת הרוסים באמצע 1915 [2.2].
מלחמת העולם ה-1 עצרה את התפתחות המוסדות בביחאווה.
הגרמנים כבשו את ביחאווה בתחילת מלחמת העולם ה-2, בספטמבר 1939.
ביחאווה קיבלה בחזרה מעמד של עיר בשנת 1958.