במאות השישית והשביעית החלה ההתיישבות באזור בו שוכנת כיום לובלין. היישוב  המסחרי הקדום ביותר נוסד במאה ה־11 על גבעת צְ'בָרְטֶק (Czwartek; בפולנית: יום חמישי). במאה ה־12 הייתה במקום טירה שתפקידה היה להגן על הגבול עם רוס ובשלהי המאה ה־12 החל להתפתח ישוב חדש בחלקה הצפון־מזרחי של הגבעה. בשנת 1317 העניק המלך ולאדיסלב הראשון ללובלין מעמד של עיר על פי זכויות אמנת מגדבורג. לאחר חורבן העיר בידי הטטרים בשנת 1341 הקיף המלך קז'ימייז' השלישי את העיר בחומות מגן. אופייה המסחרי של לובלין, כמו גם מיקומה הגיאוגרפי על צומת הדרכים בין  מזרח ומערב אירופה, עיצבו את דמותה של העיר כמרכז רב־אתני, שבו מתגוררים אנשים בני דתות ולאומים שונים. בעיר חיו אלה לצד אלה פולנים, ליטאים, רוסים, ארמנים ויהודים כמו גם סוחרים ממערב אירופה.

האיחוד הפולני־ליטאי שנוסד בשנת 1385 תרם רבות לפיתוח העיר. איום הפשיטות פסק ולובלין פרחה הודות למיקומה על הנתיב בין שתי בירות המדינה היגלונית - וילנה וקרקוב. אזרחי לובלין קיבלו זכות לסחר חופשי בליטא. בשנת 1447, כמעט והחריבה שריפה אדירה את העיר. על מנת לעזור לתושבי לובלין, פטר המלך קז'ימייז' הרביעי יאגלו את תושבי העיר מתשלום מסים רבים והעניק לעיר את הזכות לקיים שלושה ירידים נוספים בשנה. בשנת 1474 הפכה העיר, שהייתה עד אותה עת חלק מאזור סָנְדוֹמְיֶז', לבירתה של פרובינציה חדשה. בשנת 1569 נחתם בסיים בלובלין ההסכם המאחד את הכתר הפולני עם הדוכסות הגדולה של ליטא למדינה אחת - איחוד שתי האומות.

באמצע המאה ה־16 הגיעה לעיר תנועת הרפורמציה. הכנסייה הקלוויניסטית פעלה בעיר משנת 1562; קבוצה של אָריאָנים רדיקליים הופיעו בעיר והפכו את לובלין למרכז דתי חשוב של הזרם האריאני באיחוד הפולני-ליטאי. בניסיון להגן על האוכלוסייה הקתולית בעיר מפני השפעותיה של הזרם הפרוטסטנטי המשגשג הובאו בשנת 1582 הישועים לעיר. במאות ה־16 וה־17 נודעה לובלין בזכות תרבותה הרוחנית והחומרית המפותחת. בעיר חיו משוררים ידועים, בהם מיקוֹלאי רֶיי ויאן קוֹחָנוֹבְסְקי, מָרְצ'ין קְרוֹמֶר (היסטוריון וכותב כרוניקות) ולוּקָש גוּרְניצְקי. אחד מראשי העיר לובלין, סבסטיאן פָבְּיָאן קְלוֹנוֹביץ', היה גם הוא סופר ידוע.

בסוף המאה ה־16 איבדה לובלין בהדרגה את מעמדה כמרכז מסחרי. עקב הקונגרסים הרבים וכינוסי הסיים שנערכו בעיר לעיתים קרובות, ובמיוחד הכינוסים השנתיים של בית המשפט המלכותי האזורי שהתקיימו בעיר משנת  1578 ואילך, נבנו בתי אצילים וארמונות של בעלי ממון בכל רחבי לובלין. ימי התהילה של העיר הגיעו לקיצם עם המלחמות שהתחוללו במאה ה־17. בשנת 1655 זרעו השבדים  הרס בעיר ובשנים שלאחר מכן השלימו את החורבן כוחות צבא משותפים לקוזקים ולרוסים, ששרפו כליל כמעט את כל הרובע היהודי ורצחו למעלה מאלפיים מתושביו. לובלין נהרסה כמעט לחלוטין ותושבי העיר המרוששים לא הצליחו לשקם את פעילותם הכלכלית.

בעקבות המשבר הכלכלי, ירדה קרנה של לובלין כמרכז תרבותי. בשל נאמנותם של תושבי העיר במהלך המלחמה עם מלך שבדיה קרל ה־12, העניק המלך אוגוסט השני בשנת 1703 לעיר זכויות השוות לזכויות העיר קרקוב, ואישר את הזכויות שהוענקו ליהודים קודם לכן. עם זאת, פלישת הצבאות הזרים, תשלומי המיסים, מגיפות ושריפות העמיקו את התדרדרותה הכלכלית של העיר ואת ההתרוששות תושביה. במאה השמונה־עשרה נעשו ניסיונות לתקן את השפעות המלחמה ההרסניות אך לובלין לא חזרה למעמדה הקודם והפכה לישוב פריפריאלי. אימוץ חוקת השלושה במאי בשנת 1791 על ידי הסיים הגדול הביא עמו ניסיון לבצע רפורמה בשלטון המקומי, אך ניסיונות אלה נגדעו באיבם עם פלישת צבא רוסיה לעיר בשנת 1792.

אחרי חלוקת פולין סופחה לובלין לאימפריה האוסטרית כחלק ממערב גליציה (1795). מיסים ותשלומים נוספים הוטלו על העיר והשריפה שהתחוללה בלובלין בשנת 1803 הרסה בניינים רבים ברחוב קְרָקוֹבְסְקְיֶה פְּשֶדְמְיֶשְצְ'יֶה (Krakowskie Przedmieście). בשנת 1805 ייסד האפיפיור פּיוּס השביעי  בישופות חדשה שבירתה לובלין. במאי 1809 שוחררה העיר מהכיבוש האוסטרי וסופחה לדוכסות ורשה, כבירת אחד ממחוזותיה. כתוצאה מכך, הוטלו על העיר מיסים כבדים שנועדו למימון מלחמות נפוליאון.

בשנת 1815, אחרי קונגרס וינה, הפכה העיר ההרוסה והמוזנחת לבירת פרובינציה (ומאוחר יותר לבירת ממשל) בממלכה הפולנית. בהדרגה פונו ההריסות, בתים, ארמונות, רחובות ומקומות פולחן נבנו מחדש. רחוב קְרָקוֹבְסְקְיֶה פְּשֶדְמְיֶשְצְ'יֶה הפך לחלק הייצוגי של העיר. הטירה המלכותית ההרוסה נבנתה מחדש בסגנון ניאו־גותי עם השפעות מוריות והחלה לשמש כבית כלא.

בעקבות תמיכתה של לובלין במרד נובמבר ולאחר מכן במרד ינואר, סבלה העיר מדיכוי כבד, שגרם להתדרדרות מערכת החינוך ודעיכת חיי החברה והתרבות בעיר. התקופה שלאחר המרידות הייתה גם ראשיתו של העידן התעשייתי, שהביא להקמת שכונות פועלים, פיתוח אזור תחנת הרכבת החדשה והקמת מפעלי תעשייה רבים.

במאה ה־19 חלו שינויים ניכרים בארכיטקטורה של העיר ובאופייה; לצד הסוחרים ואנשי העסקים הפולנים והיהודים, הגיעו ללובלין גם רוסים, צ'כים וגרמנים. למרות הדיכוי הצארי, המשיכו חיי התרבות בלובלין להתפתח, נוסדו ארגונים חברתיים, הוקמו מוסדות השכלה ומספר עיתונים ראו אור. בשלהי המאה התעצמה פעילותן של המפלגות הפולניות והיהודיות וחלה התפתחות במערכת החינוך. בשנת 1877 נבנתה תחנת רכבת חדשה על נתיב רכבת נהר הוויסלה (קוֹבֶל־ורשה־מְלָאבָה); התחנה התפתחה מאוחר יותר לצומת מסילות ברזל ממנו נסעו רכבות גם ללוּקוֹב (Łuków) ורוֹזְבָדוּב (Rozwadów).

עם תום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918, הוקמה בלובלין הממשלה הפולנית הראשונה בראשותו של איגְנָצי דָשינְסְקי. במדינה הפולנית החדשה, הפכה לובלין לעיר הבירה של פרובינציית לובלין. התקופה שבין מלחמות העולם הייתה תקופה של פיתוח כלכלי, אשר נקטע לא פעם על ידי משברים. בעיר הוקמו שכונות מגורים חדשות ונבנתה מערכת ביוב. למרות תנאי החיים הקשים והעוני, התפתחו חיי התרבות בעיר. לובלין הפכה למרכז אקדמי: האוניברסיטה הקתולית של לובלין (Katolicki Uniwersytet Lubelski, KUL) הוקמה בשנת 1918), המכללה התיאולוגית הישועית "בּוֹבּוֹלָנוּם" (Bobolanum) הוקמה בשנת 1926 וישיבת חכמי לובלין - בשנת 1930.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכו הגרמנים את לובלין למקום מושבם של שלטונות הכיבוש ונקודה אסטרטגית חשובה עבור הצבא הגרמני בגלל מיקומה על הנתיב המחבר את החזית המזרחית עם הרייך. חייל מצב חזק של משטרה וצבא הוציא לפועל את מדיניותה של גרמניה בכל הנוגע להשמדת האוכלוסייה היהודית והפולנית. בשנת 1941 החל לפעול בפאתי לובלין המחנה הגרמני מיידנק, ששימש כמחנה שבויי מלחמה, מחנה ריכוז, מחנה מעצר זמני פלילי לאוכלוסייה הכפרית הפולנית ומחנה השמדה לאוכלוסייה היהודית.

ב־23 ביולי 1944 נכבשה לובלין על ידי הצבא האדום. בין יולי 1944 וינואר 1945, פעל בלובלין "הוועד הפולני לשחרור לאומי" (Polski Komitet Wyzwolenia Narodowego, PKWN) ולאחר מכן הממשלה הזמנית של הרפובליקה הפולנית, ממשלת בובות בחסות ברית המועצות. בסתיו 1944 הקימו הרשויות החדשות את האוניברסיטה השנייה בעיר, האוניברסיטה ע"ש מרי קירי־סְקְלוֹדוֹבְסְקָה (Uniwersytet Marii Skłodowskiej-Curie, UMCS).

תחת השלטון הקומוניסטי ומאוחר יותר בפולין הדמוקרטית, הפכה לובלין למרכז הכלכלי הגדול ביותר במזרח פולין. לובלין הפכה למרכז התרבותי והאקדמי החשוב ביותר ממזרח לנהר הוויסלה. בשנת 1992  העלה האפיפיור יוחנן פאולוס השני את בישופות לובלין לדרגת אַרְכִיבִּישׁוֹפוּת מטרופוליטית.

ביבליוגרפיה:

.Lublin. Przewodnik, ed. B. Nowak, Lublin 2000

.Wójcikowski W., 670 lat miasta Lublina, Lublin 1984

.Zins H., Historia Lublina 1317–1968 w zarysie, Lublin 1972