מעידים המקורות בפעם הראשונה על נוכחותם של היהודים בקלוצ'בורק (Kluczbork) בשנת 1414. התפתחותו המודרנית של היישוב היהודי קשור היה למלחמת שלזיה הראשונה והסכם השלום הנחתם אחר כך בוורוצלב (1742). עקב זאת, רוב ארצות שלזיה היו שייכות לפרוסיה. בשנת 1748 גר בקלוצ'בורק רק יהודי אחד, אך בשנת 1772 התגוררו בעיר 24 יהודים. בשנת 1787 ירד מספרם של היהודים ל-19 (0.9% מכלל אוכלוסיית העיר), אבל עלה מספרם בשנת 1809 ל-54 (2.2% מכלל אוכלוסיית העיר).

העלייה הבאה התקיימה אחרי פרסומו של צו שוויון בשנת 1812, המבטיח שוויון חלקי ליהודים בפרוסיה, ביחס לנוצרים. ברגע פרסומו של הצו התגוררו בקלוצ'בורק 14 משפחות יהודיות.

בשנת 1836 שכרו יהודי קלוצ'בורק לעשר שנים בניין אבן אחורי בשטח השייך אל ונצל, על מנת להקים בו בית תפילה. ביוני בשנת 1839 נקנה בניין זה על ידי יונס כהן. בשנות 1839-1841 הוגדל הבניין. בשנת 1845 התגוררו בקלוצ'בורק 158 יהודים (4.3% מכלל אוכלוסיית העיר). בשנת 1847 זכתה הקהילה הקדושה המקומית בזכויות מבחינת החוק. בשנת 1861 התגוררו בקלוצ'בורק 304 יהודים (7% מכלל אוכלוסיית העיר), ובשנת 1869 עלה מספרם ל-406 (3.8% מכלל אוכלוסיית העיר). בשנת 1868 הוגדל בית הכנסת, אך החדש נבנה בשנות 1885-1886.

התקופה, שבין המאה ה-19 וה-20, התאפיינה בהגירה אינטנסיבית של יהודי שלזיה לערים גדולות יותר בגרמניה. בשנת 1923 התגוררו בקלוצ'בורק 176 יהודים. על מצבם משמעותית לרע השפיעה גם הגעתו של היטלר לשלטון בשנת 1933. בשנת 1936 התגוררו בקלוצ'בורק עדיין רק 63 יהודים. תומה של תקופה בה היה בתוקף הסכם פולני-גרמני נחתם בשנת 1937 הובילה לכך, כי כל חוקי נירנברג האנטישמיים, שפורסמו אחרי שנת 1933 ברייך השלישי, היו אז בתוקף גם, בין השאר, בקלוצ'בורק ובסביבותיה. כתוצאה מליל הבדולח, כלומר הפוגרום, שהתרחש בלילה ב10 בנובמבר בשנת 1938, נשרף בית הכנסת, כמו גם נהרסו בניינים אחרים שייכים ליהודים. אירועים אלה הגבירו הגירת היהודים. לפי רישום האוכלוסייה הנערך במאי בשנת 1939, התגוררו אז בעיר 52 יהודים. גירושם של שאר האוכלוסייה היהודית לגטאות, מחנות מעבר או ישר למחנות השמדה גרמניים נאציים התקיים בשנת 1942. בנובמבר בשנת 1942 התגורר בקלוצ'בורק אך ורק יהודי אחד. גורלו אינו ידוע כיום.

Print