היהודים התגוררו בביירון כבר בסופה של המאה ה-17 ותחילתה של המאה ה-18. מה שגרם לקהילה היהודית המקומית להתפתח, הוא צו השוויון, שפורסם ב11 במרץ בשנת 1812, המבטיח שוויון חלקי ליהודים, ביחס לנוצרים. ברגע פרסומו של הצו, התגוררו בביירון 21 משפחות יהודיות.

בשנת 1825 התגוררו בביירון 90 יהודים. בשנת 1840 עלה מספר יהודי ביירון ל103, אך לכל קהילת ביירון היהודית השתייכו 364 נשמה. סופה של המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20 התאפיינו בהגירת יהודי שלזיה העליונה לערי גרמניה גדולות יותר. אותו הדבר קרה בביירון. בשנת 1861 התגוררו כאן 81 יהודים, בשנת 1871 – 90, בשנת 1885 – 93, בשנת 1895 – 46, ובשנת 1910 התגוררו בביירון אך ורק 15 יהודים. בשנה הנ''ל כאחרונה, השתייכו לקהילה היהודית 157 אנשים בסך הכול, שלרוב התגוררו בכפרים בסביבה.

לאחר מתומה של מלחמת העולם הראשונה ותחיית מדינת פולין, רוב יהודי שלזיה העליונה תיארו את עצמם כגרמנים. ביוני בשנת 1922 ביירון הייתה עיר פולנית, מה שהגביר את הגירת היהודים. בשנת 1923 השתייכו לקהילה היהודית בביירון 84 אנשים, בשנת 1931 – 71, בשנת 1939 – 70, ויש לציין, לפי הרישום הרשי המעודכן בשנת 1931, באותה עיר התגוררו רק שני יהודים, שאר היהודים גרו בכפרים המקיפים.

לפני הכיבוש הגרמני במשך מלחמת העולם השנייה, בסופו של מאי ותחילתו של יוני בשנת 1940, הרוב המוחלט של יהודי מזרח שלזיה העליונה הועברו לזוויירצ'ה, כשאנוב, אולקוש וטשביניה, כמו גם לערי זגלמביה, ראשית לבנדין וסוסנוביץ, שבהן נערכו גטאות לכולם.

Print