לפי מרקוס בראן, מעידים המקורות בפעם הראשונה על נוכחותם של היהודים בגלוגוב(Głogów)  (בגרמנית: Glogau) בשנת 1280. ועדת וחברי המועצה של עיר ורוצלב, בתגובה לבקשתו של הנסיך הנרי השלישי, קבעו את זכויותיהם של תושבי גלוגוב. נמצאו שם גם הוראות לגבי היהודים המתגוררים בה. בשנת 1299 הנרי השלישי חוקק חוק המסביר ענייני זכויות, חובות ונכסים של היהודים, כמו גם עניינים כלכליים ודתיים. בית כנסת ובתי מגורים יהודיים ראשוניים נמצאו בקרבת הארמון, על יד שער בז'וסטוב Brama Brzostowska, בשטחו הנשלט על ידי הנסיך.

בשנת 1526 גלוגוב (ושלזיה התחתונה כולה) נשלטה על ידי בית הבסבורג. בשנת 1582 הקיסר רודולף השני פרסם צו על בסיסו גורשו היהודים משלזיה. הערים היחידות שבהן מותר היה להם להתגורר, היו גלוגוב וביאלה(Biała) . בשנת 1636 נוסד בית הכנסת, שנמצא באזור תחת שליטתו של הנסיך, ברחוב Bailstraße.

בתחילתה של המאה ה-19 הייתה קיימת בגלוגוב אחת הקהילות היהודיות הגדולות בפרוסיה. חבריה השתתפו בחיי העיר – לפחות 11 יהודי גלוגוב היו חברי ועדת העיר, אחרים היו פקידי המדינה. היהודים בצורה משמעותית השפיעו על חיי רוח וחיים אינטלקטואליים. גלוגוב הייתה נקראת אז עיר של "חכמים ולומדי תורה".

בשנות 1891-1892 ברחוב Wingenstraße (כרגע רחוב Hugona Kołłątaja) הוקם בית הכנסת החדש המתוכנן על ידי אדריכלים מברלין – יורגן קריגר והאנס אבסר. בניין אבן נבנה בסגנון אקלקטי, אך יש בו גם אלמנטים קשורים לנאו-גותיקה, אדריכלות נאו-גותית ונאו-רנסאנס. היה נחשב לאחד בתי הכנסת היפים ביותר בגרמניה. טקס פתיחתו התקיים ב15 בספטמבר בשנת 1892. שרד בית הכנסת עד שנת 1938 – בזמן הפוגרום של ליל הבדולח נשרף. מה שנשאר אחריו, פוצץ ונהרס כללית.

בשנת 1993, ביום השנה לשריפת בית הכנסת, ברחוב Hugona Kołłątaja, הוצגו לפידריום ולוח עם הטקסט הנכתב בפולנית וגרמנית: "אנדרטה זו הוקמה על ידי תושבי גלוגוב לזכר הקהילה הקדושה היהודית ולזכר מנהיגה הרוחני, כבוד הרב ד''ר לאופולד לוקאס, עבור עבודתו למען פיתוחה החברתי-התרבותי של העיר. האנדרטה עומדת במקומו של בית הכנסת, שחולל על ידי הנאצים בשנת 1938, כמו גם מזכירה את האסון, שעבר על היהודים, שהתגוררו באזור זה מאז 700 שנה, עד גירושם בשנת 1942. הוועדה העירונית בגלוגוב"[1.1].

Print
הערות שוליים
  • [1.1] M. Borkowski, A. Kirmiel, T. Włodarczyk, Śladami Żydów. Dolny Śląsk, Opolszczyzna, Ziemia Lubuska, Warszawa 2008, s. 25.