עד סוף המאה ה- 19, היו בעיר רק "חדרים" (חדרי לימוד) קטנים בבתים פרטיים. מתחילת המאה ה- 20 הוקמו בתי-ספר דתיים חדשים; הם תופעלו, בין היתר, בידי אגודת "המזרחי" ובידי מפלגת "אגודת ישראל".

מלבד לימודים דתיים הוצעו גם לימודים בנושאים חילוניים. אחד ממוסדות אלו היה בית-הספר העברי לבנים, שהוקם בשנת 1904, נתמך על ידי ציוני העיר ונוהל בידי ה. שרייבר. לרוע המזל, הוא נסגר לאחר שנתיים בלבד, בשנת 1906, עקב קשיים כלכליים ומחסור בסגל מורים כשיר. בית-הספר העברי הוקם מחדש לאחר מספר שנים בידי האחים יוסקוביץ'. הוא הציע לא רק לימודי קודש, שיעורים בעברית ושיעורים בהיסטוריה יהודית אלא גם חינוך בנושאים חילוניים. הוא נסגר שישה חודשים לאחר מכן. בשנת 1912 נבנה בית ספר פרטי חדש לבנים, שלימדו בו מורים צעירים ומשכילים, שהבטיחו חינוך ברמה גבוהה. למרות זאת, הוא נסגר - יחד עם מוסדות לימוד אחרים רבים - לאחר פרוץ מלחמת העולם ה-I.

לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה היה בקיילצה בית ספר יסודי, יהודי חילוני, לבנות מהמעמד הגבוה, שנוהל בידי שטפני וולמן. תחילה הוא הציע חינוך שמושתת על תוכנית הלימודים הבינלאומית של בתי-ספר חילוניים. אך עם הזמן - כדי לרצות את הורי התלמידות - הוא הציע גם לימודי עברית לתלמידותיו. בתקופה מאוחרת יותר, הפך בית-הספר לחטיבת ביניים. מלבד בית-הספר שנוהל על ידי שטפניה וולסקה, היה בקיילצה גם בית-ספר יהודי לבנות שנוהל בידי שלומי ריזמן, שהפיץ את התרבות היהודית וארגן שיעורי עברית ברמה גבוהה. בית הספר הוקם כדי לחנך בנות ממשפחות מהמעמד הבינוני, בעיקר את בנותיהם של בעלי מלאכה וסוחרים.

בין בתי הספר בקהילת קיילצה נמנה גם בית-הספר שנוהל על ידי בית יעקב, שחינך בנות ממשפחות מהמעמד הנמוך.

ילדים יהודים למדו גם בבתי-ספר פרטיים וממשלתיים לא יהודיים, כגון חטיבת הביניים הרוסית הממלכתית, בית-הספר הפולני לעסקים, ובית-הספר היסודי וחטיבת הביניים הפרטיים הפולנים.

בשנת 1917, לאחר שהאוסטרים כבשו את העיר, נפתח בית-ספר פרטי עברי חדש לבנים. זה היה בית-הספר הראשון לבנים שהעסיק נשים כמורות - בעיקר בוגרות מחטיבת הביניים לבנות של גברת וולמן. בית-הספר היה פופולרי מאוד והיה פעיל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בנוסף, בשנת 1917 הוקמה אגודת "המזרחי" בקיילצה, והיא תמכה בבית-הספר היהודי הציבורי הראשון "תורה ודעת", שהציע חינוך בעל אופי לאומי ודתי, בשילוב עם חינוך חילוני. תחילה, בית-ספר ציבורי זה סבל מבעיות דיור קשות וממציאת סגל מורים מתאים. באותו זמן, תחת חסותה של מפלגת "אגודת ישראל" התווסף לקיילצה חדר, "יסודות התורה", שהיה בית-ספר ציבורי שהטיף לא רק לדת אלא גם לנושאים חילוניים. לקראת סיום שנת הלימודים תלמידים ומורים אחדים מ"תורה ודעת" עברו ל"יסודות התורה". זו היתה תחילתה של תחרות ארוכה בין שני בתי-הספר.

בשנת 1918, בית הספר "תורה ודעת" עבר לבניין חדש שעבר שיפוץ, הוא העסיק מורים חדשים ומנהלה מתאימה, שעזרו לו לחזור למעמדו הישן. שנים לאחר מכן, בית-הספר הצטרף לשרשרת בתי-ספר (יאני שקוטי), שמומנה על ידי "המזרחי".

בשנת 1918, הוקם בית-ספר יהודי חדש - חטיבת ביניים חילונית לבנים, ומורים רבים מגליציה באו לעבוד בה. המנהל הראשון של בית הספר היה אוהד "המזרחי" - ד"ר נוח בראון, השני היה יצחוק רזלינסקי - פעיל ציוני, והאחרון היה - עד שנת 1939 - ד"ר פוור.

לאחר שלפולין הוחזרה עצמאותה, נוסדו יותר ויותר בתי-ספר שמומנו על ידי המדינה. הם הציעו חינוך חילוני במסגרת בית-ספר יסודי וחטיבת ביניים, ולמדו בהם בנים ובנות רבים ממשפחות יהודיות. צורפו אליהם בתי ספר יהודיים פרטיים חדשים, כמו בית הספר של האחיות מינק לבנות, שנשארו תחת ההשפעה של האידיאולוגיה הציונית.

במהלך שנות המלחמה, בית-ספר דתי חדש שנקרא "תלמוד תורה" הוקם בקהילת קיילצה, ובו התחנכו יתומים וילדים ממשפחות עניות.

[תרגום: רועי אברהם, הגהה: שחר קשת, תיכון "רמות חפר", 2011]

Print