מעידים המקורות בפעם הראשונה על יהודי אולסנו (Olesno) ושלזיה העליונה בשנת 1226 – פורסם אז המסמך על בניית הכנסייה באולסנו. הוזכרו בו סוחרים יהודיים, אשר עברו את העיר במסע ממוראביה (Morawy) לקויאווי (Kujawy).

במאה ה-15, בשכונה הנקראת מאלה פשדמיישצ'ה (Małe Przedmieście) באולסנו התיישבה משפחה יהודית ראשונה. התנגדה העירייה להתיישבותה של המשפחה בתוך חומות העיר. בתחילתה של המאה ה-16 התגוררו בשכונה זו שלוש משפחות יהודיות, שהתפרנסו בניהן ממסחר קטן.

על בסיס שלום וסטפליה משנת 1648 המסיים את מלחמת שלושים השנים, היישוב היהודי היה תלוי בהחלטה המתקבלת על ידי בעלי האחוזות. הודות לכך, הופיעה באולסנו אוכלוסיית יהודים קטנה. בזמן מגפת הדבר בשנת 1708 נפטרו כאן 18 יהודים.

בשנת 1745 רשויות פרוסיה הצבאיות פרסמו צו לפיו על היהודים היה לעזוב את אולסנו. 5 שנים לאחר מכן, כדי לעורר כלכלה, עודדו היהודים להתיישב שוב בעיר. בשנת 1782 התגוררו כאן כ-150 יהודים (12.7% מכלל אוכלוסיית העיר), ובשנת 1787 – ירד מספרם ל-112.

ב14 במאי בשנת 1805 לשכת המלחמה והכלכלה אישרה לבנות באולסנו בית תפילה יהודי. עד אז התפללו היהודים בביתו של ליבל ליזר כהן (Löbel Löser Cohn). ברגע פרסומו של צו השוויון, כלומר בשנת 1812, התגוררו באולסנו 42 משפחות יהודיות. בשנות 1814 -1817 באזור הנקרא ויילקיה פשדמיישצ'ה (Wielkie Przedmieście), מחוץ לחומות העיר, נבנה בית הכנסת העצמאי הראשון.

התגוררו בשנת 1832 באולסנו 213 יהודים (9.5% מכלל אוכלוסיית העיר), בשנת 1840 עלה מספרם ל-285 (10.5% מכלל אוכלוסיית העיר). בשנת 1847 חוקק תקנונה של הקהילה הקדושה. בשנת 1861 התגוררו באולסנו 307 יהודים (12% מכלל אוכלוסיית העיר).

ב14 ביוני בשנת 1887, עקב השריפה, שהתרחשה בגלל חוסר תשומת לב של אחד הגגנים  המתקנים את הגג, נשרף באולסקו בית הכנסת. במקום שלו נבנה בית הכנסת החדש. טקס פתיחתו התקיים ב19 בספטמבר בשנת 1889.

סופה של המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20 התאפיינו בהגירה אינטנסיבית של יהודי שלזיה לערים גדולות יותר בגרמניה. התגוררו כאן בשנת 1900 236 יהודים (4.9% מכלל אוכלוסיית העיר), בשנת 1925 ירד מספרם ל-180, ובשנת 1933 ל-112 (1.6% מכלל אוכלוסיית העיר).

הגעתו של אדולף היטלר לשלטון בשנת 1933 השפיעה משמעותית על מצבם של היהודים בכל רחבי גרמניה. בשנת 1936 התגוררו באולסנו 83 יהודים, אך בשנת 1938 ירד מספרם שוב ל-58 (0.8% מכלל אוכלוסיית העיר). ב15 ביולי בשנת 1937, כלומר בתקופה בה כבר לא היה בתוקף הסכם פולני-גרמני משנת 1922, גם על יהודי אולסנו הוטלו חוקי נירנברג. בליל הבדולח, כלומר באירוע שהתרחש בלילה ב10 בנובמבר בשנת 1938 נשרף בית הכנסת, כמו גם נהרסו בניינים רבים, שהיו שייכים ליהודים. נעצרו גם מספר גברים יהודיים, אשר לאחר מכן נאסרו במחנה בבוכנוואלד (Buchenwald). אירועים אלה השפיעו משמעותית על אינטנסיביות הגירתם של יהודי אולסנו. לפי רישום האוכלוסייה ממאי בשנת 1939 התגוררו בעיר רק 34 יהודים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנות 1942-1943 גורשו יהודי אולסנו לטרזיינשטט, ולאחר מכן למחנות ריכוז גרמניים נאציים. ב21 באפריל בשנת 1943 גורשה קבוצה חמישית של היהודים ממחוז אופולה (Opole) לטרזיינשטט (Terezin) תחת מס' XVIII/5. לפי המסמכים מארכיון C.V. Oberschlesien בטרנספורט זה היו 46 יהודים מאולסנו, אופולה, רצ'יבוז' (Racibórz) וגלובצ'יצה (Głubczyce). ניצלו 11 אנשים מתוך קבוצה זו.

Print