לא ידוע מתי בדיוק התיישבו היהודים הראשוניים בז'שוב (ריישה או ריישא). יתכן והיהודים חיו שם עוד לפני שנת 1349, כלומר לפני שלז'שוב ניתן מעמד של עיר. היסטוריונים מניחים שיש לתארך את ההתיישבות היהודית בז'שוב לסוף המאה ה-15 או לכל המאוחר לאמצע המאה ה-16.

התעודות העתיקות ביותר שניתן למצוא במקורות הכתובים בנוגע ליהודי ז'שוב  הן משנת 1500, ולאחר מכן משנת 1587. בשנת 1588 חיו בז'שוב כבר כשש משפחות יהודיות ובשנת 1592 בין  תשעים למאה יהודים. עד אמצע המאה ה-17 הייתה קהילת ז'שוב קשורה לקהילה בלבוב, ובתחילת המאה ה-18 – לקהילת פשמישל. מאוחר יותר נוסדה בז'שוב קהילה עצמאית. תושבי ז'שוב היהודיים אותה תקופה התפרנסו בעיקר מחכירת טחנות קמח ומיסים, כמו כן עסקו במסחר סיטונאי ביין, בדים ואריגים.

ב-1599 האציל מיקולאי ספיטק ליגנזה העניק ליהודי ז'שוב זכות מוגבלת לרכישת בתים בעיר. הזכות או פריבילגיה זו, הגבילה גם את הסחר היהודי. ליהודי ז'שוב לא הייתה זכות לעסוק במסחר במוצרים שנעשו על ידי בעלי מלאכה נוצריים. בז'שוב פעלו בעלי מלאכה יהודיים ביניהם זקקים (למשקאות אלכוהוליים), חייטים, רוקמים, נגרים, זגגים, מייצרי סבון ורוקחים.

ב-1611 יהודי מז'שוב בשם מושקו התנצר ושינה את שמו לאדם טורובינסקי.

תחילה אסור היה על היהודים להשתקע בשטח העיר העתיקה, לכן הם התיישבו מחוץ לגבולות העיר. במחצית הראשונה של המאה ה-17 באזור ככר וולנושצי (כיכר החירות של היום) התחיל להתהוות ישוב חדש שכונה "העיר החדשה" (נובה מייסטו). גרו בו בעיקר יהודים. ככל הנראה בסוף המאה ה-16 או תחילת המאה ה-17 נבנה בית הכנסת שמוזכר בפעם הראשונה בתעודות משנת 1617. המבנה היה בנוי כמבצר והוא היה אמור לשמש להגנת העיר. ככל הנראה בתחילת המאה ה-17 נקבע השטח של בית העלמין . חלק ממנו נלקח ב-1624 למטרת בניית חומה סביב העיר החדשה. הבעלים החדשים של העיר – הנסיך ולאדיסלב דומיניק זאסלבסקי – אוסטרוגסקי חידש את החוק העתיק שלפיו אסור היה למכור ליהודים בתים ומגרשים בתוך שטח העיר העתיקה. לחייט היהודי שהנסיך הרשה להתיישב אז בז'שוב הייתה זכות להציע את שירותיו רק ליהודים אחרים.

המצב השתנה כשז'שוב עברה לבעלות משפחת האצולה מבית לובומירסקי. הבעלים החדשים הרשו ליהודים לרכוש קרקעות ובתים בתוך שטח העיר העתיקה בתנאי שהתושבים הנוצרים לא יתנגדו לכך. בעל הבית היהודי הראשון בכיכר העיר היה בשנת 1680 איציק אברהמוביץ', שרכש קרקע ובניין מתושב נוצרי בשם לובוצקי. למרות ש ב-1696 הוסר סופית איסור על התיישבות יהודית בעיר העתיקה, מרכז החיים היהודיים עדיין התרכז בעיר החדשה.

ב-1674 מספר היהודים בז'שוב הגיע ל- 1400, ועלה על מספר התושבים הנוצריים.

ב-1686 רכשו יהודי ז'שוב מפאוול זגלובינסקי מגרש בסכום 3200 גולדן במטרה להקים שם בית עלמין . למרות שכבר ב– 6 בינואר 1686 הבעלים של העיר דאז, הֵרוֹנים לובומירסקי, אישר את "בניית בית תפילה חדש בקרבת חומת העיר החדשה", בית הכנסת נבנה רק בין השנים 1705 – 1712.

בשנת 1706 היהודים קיבלו או – לפי מקורות מסוימים – קנו ממשפחת לובומירסקי את זכות הבעלות על 40 בתים בעיר. בעקבות אישור זה נוצר רובע יהודי מאורגן במאה השמונה עשרה, עם כיכר נפרדת, שני בתי הכנסת ובתי עלמין.

במהלך כל המאה ה-18 התפתח ושגשג גם היישוב היהודי בעיר העתיקה. ב-1728 נמצאו בתוך שטח זה 16 בתים יהודיים, חלקים שימשו למגורים וחלקם למטרות שונות של מוסדות הקהילה (בין היתר שימשו כבית-דין וישיבה). באמצע המאה ה-18 היהודים היו כבר בעלים של 26 בתים וכל בתי העסק בחלק זה של העיר. בסוף המאה ה-18 חיו שבעה עשרה משפחות יהודיות (77 נפשות) גם בכפרים הסמוכים, בין היתר סטארוניביה, זניינצ'יצה, פשיבישובקה, קראסנה ומאלאבי. הם עסקו בעיקר בניהול פונדקים וחכירת מיסים.

במהלך המאה ה-18 התחזק מאוד מעמדם של הסוחרים היהודים. רשימת הסוחרים משנת ה-1730 מכילה 85 שמות משפחה של יהודים ורק 6 של נוצרים. ב-1762 פעלה במרכז ז'שוב רק חנות אחת בבעלות נוצרית. מרישומי המיסים נובע כי ב-1765 בז'שוב חיו 1202 יהודים מבוגרים, ביניהם בין השאר 29 חייטים, 26 בעלי פונדקים ומסבאות, 31 סוחרים וחנוונים, 10 כובענים, 10 מורים, 5 רופאים, 4 מוסיקאים, 4 קדרים, 3 אופים, 3 קצבים, 2 אורגים, זגגים, מייצר סבון, ובנוסף לכך כמה עשרות צורפים ותכשיטנים בעלי שם.

במאה ה-17 שרר מתח ביחסים בין הנוצרים לבין היהודים תושבי ז'שוב. אם כי בתחילת המאה ה-18 היחסים בין שתי האוכלוסיות החלו להשתפר,  פרצו בהמשך לעתים תדירות עימותים על רקע כלכלי וסכסוכים שנבעו מאי תשלום עבור תחזוקת הדרכים וחומות העיר. כפי שעולה מהתעודות, שנשמרו מאמצע המאה ה-18 היהודים יכלו להשתייך לגילדות מקצועיות כמו גילדת הנפחים, הרופאים, הקצבים והאופים, אך בו זמנית האיגודים האלה הגבילו את מספר החנויות ובתי המלאכה בניהול יהודים.

במחצית השנייה של המאה ה-18, בין היתר עקב המעמד הדומיננטי של היהודים בתחום המסחר והמלאכה, התדרדרו שוב היחסים ביניהם לבין הנוצרים. ב-1746 בכפוף לחוק שניתן על ידי הבישוף שיירקובסקי אסור היה על היהודים להעסיק משרתים נוצריים, לפתוח חנויות בימי ראשון ובחגים נוצריים, לצאת לרחובות בזמן התהלוכה בחג "קורפוס קריסטי" הקתולי וביום שישי הגדול בחג הפסחא. על היהודים שהיו בעלי מגרשים במרכז העיר הוטלה חובה לתרום מדי שנה לכנסייה כספים עבור חלב ושעווה. הם נאלצו גם לבקש אישור משלטונות הכנסייה לבניית בתי כנסת חדשים. חלק מהחוקים אושר על ידי הבעלים של העיר בצוו שיצא ב-1674.

ב-1679 פרצו בז'שוב פרעות נגד היהודים בהן נפצעו מעל לעשרה אנשים.

בין השנים 1753 – 1765, ככל הנראה תחת השפעתה של תנועת הפרנקיסטים, התנצרו לפחות 15 מבין יהודי ז'שוב.

ב-1777 הייתה ז'שוב למרכז היהודי החמישי בגודלו בשטח חבל פודקרפצקי של היום, אחרי פשמישל, יארוסלב, לאסקו ודינוב. במאות ה- 18 וה-19 לאוכלוסייה היהודית היה תפקיד משמעותי בהתפתחות הכלכלית של העיר. בעלי מלאכה יהודיים מקומיים התארגנו באיגודים עצמאיים ולא היו תלויים באיגודים הנוצריים, ונציגים רבים של האוכלוסייה היהודית השתייכו לאינטליגנציה (רופאים, עורכי דין, שופטים).

בסוף המאה ה-18 מגיעות לז'שוב השפעות תנועות ההשכלה מצד אחד והחסידות מצד שני. יש לציין עם זאת כי לתנועה החסידית לא הייתה אותה השפעה שהיה לה  במזרח גליציה. חצרות צדיקים שונים מצאו להם חסידים  במאה ה-19  בז'שוב: בלז, בובוב, דזיקוב, קולושיץ וסאנץ. בעיר נמצאו בין היתר החצר של האדמו''ר לייזר ואיסבלום, נכדו של הרבי אלימלך מלז'נסק כמו כן החצר של האדמו''ר יהודה אונגרן, שקודם כיהן כרב של העיר סוקולוב.

אחרי מלחמת העולם הראשונה פעלו בז'שוב האדמו''ר מראדומישל – אברהם חיים חורוביץ וצבי אלימלך, תלמידו של חיים הלברשטם מנובי סונץ'. אחרי מותו בז'שוב פעל גם בנו, יהושוע מריבוטיץ' (1862-1932).

במחצית השנייה של המאה ה-19 השפעת תנועת ההשכלה הלכה וגברה. בין נציגיה הידועים ביותר היו הסופר והמומחה לספרות גרמנית, דר' וילהלם טורטלטאוב, חבר במועצת העיר וציר לפרלמנט הפולני, דר' אוסוולד הוניגסמן, כמו כן המומחים לספרות העברית משה גשווינד, יצחק הולצר ופעיל ציוני ידוע אבא אפלבאום.

במהלך המאה ה-19 חל גידול דמוגרפי משמעותי בקהילה היהודית בז'שוב. בתחילת המאה התשע-עשרה מתוך 4604 תושבי העיר 1029 היו נוצרים ו-3575 יהודים. בשנת 1880 מתוך אוכלוסייה של 11166 נפשות היו 5820 יהודים, 5152 קתולים, 160 קתולים-יווניים ו-34 פרוטסטנטים.

ב-26 ביוני 1843 חלק ניכר של ז'שוב, כולל העיר החדשה, נהרס בשריפה גדולה. נשרפו אז שני בתי הכנסת, בית המדרש, בית הרב ובית החולים, כמו כן בתים רבים שדייריהם היו יהודים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 על רקע שינויים בתחום הכלכלה, קמו עסקים מסחריים גדולים וקטנים ומפעלים לנייר, חומרי בנייה, בגדים, סבון ונרות. בשלהי המאה ה- 19 היו בבעלות היהודים פונדקים, מסבאות ובתי בירה רבים. בתקופה זו בעיר פעלו חמישה בנקאים יהודיים. אותה תקופה עלה גם מספר יהודים בעלי מקצועות חופשיים, ביניהם עורכי דין ורופאים. לאחר שאיזור גליציה זכה למידה מסוימת של אוטונומיה במסגרת האימפריה האוסטרית – הונגרית ז'שוב זכו יהודי ז'שוב באותן הזכויות של כל אזרחי העיר האחרים. נציגי החברה היהודית נכנסו גם למועצת העיר – בשנת 1918 היו בה 14 חברים יהודיים. בין השנים 1913 – 1935, כאשר בתפקיד ראש העיר כיהן רומאן קרוגולצקי היה סגנו יהודי בשם וילהלם הוכפלד.

תחת השלטון האוסטרי-הונגרי גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר באופן ניכר - בשנת 1816 חיו שם כבר 3575 יהודים ורק 1029 נוצרים. ב-1870 לקהילת ז'שוב, שהעסיקה 5 רבנים, היו שני בתי כנסת וארבעה בתי עלמין. הקהילה מנתה 5801 נפש. בנוסף לכך פעלו בעיר עוד ארבעה בתי תפילה יהודיים פרטיים. בין השנים 1871 – 1873 כיהן בתפקיד הרב הראשי צבי הירש אורנשטין שגורש על ידי שלטונות רוסיה הצארית מהעיר ברסט. ממשיכו היה הרב ישראל חיים ולרשטין, מחבר שני ספרים "כרם יהושע" ו"שדה יהושע", אשר כיהן כרב הראשי במשך 30 שנה. יהודים היוו אז 54,5% מכלל האוכלוסייה. במועצת העיר היו 30 חברים מהם 15 היו יהודים. בשנת 1885 מתוך 36 חברים במועצת העיר  17 היו יהודים. החברה "אגודת אחים" ניהלה בית ספר ערב ללימוד מלאכה ובשנת 1883 למדו בו 128 נערים. החל משנת 1882 פעלה בעיר חברת ההלוואות שבראשה עמד משה גשווינד. אחרי שנה נוסדה החברה להלוואות וחיסכון בראשותו של יוסף הורנונג. בשנת 1892 הוקם איגוד הסוחרים לחיסכון עם ס. אלטר כיושב ראש. פעל גם המועדון היהודי למתבוללים וסניף המפלגה היהודית סוציאליסטית -דמוקרטית בניהולו של מארק פלזלינג.

 

בז'שוב פעלו ארגונים דתיים וארגוני צדקה: האגודה היהודית לסיוע לחולים, אגודת הנשים לסיוע לחולים, אגודה דתית "מחזיקי לינת", אגודה לחינוך דתי, רשת בתי הספר "תרבות", תלמוד תורה, תנועת בתי ספר "בית יעקב", מועדון הספורט "בר כוכבא", אגודת הספורט "שמשון" ואגודת התיאטרון "סצינה". באותה תקופה בידי היהודים היו יותר מ-43% מכל הבתים בעיר.

בתחילת המאה ה-20 חלה עלייה דרמטית במספר התושבים היהודיים. בשנת 1900 מנתה הקהילה היהודית 7653 נפש. לקהילה שבראשה עמד וילהלם הוכפלד היה כבר בית חולים משלה. ב-1910 במועצת העיר בעלת 36 חברים היו 15 יהודים. ב-1903 הקים משה גולדברג בית דפוס בו הדפיסו בין השנים 1905-1911 בין היתר את "טיגודניק ז'שובסקי" (שבועון העיר ז'שוב). ב-1914 חיו בז'שןב כבר כ-12 אלף יהודים. בימים 3-5 במאי 1919 פרצו בעיר פרעות ביהודים. והפורעים שדדו חנויות רבות ובתי כנסת. הסיבה לפרעות הייתה בין היתר הפצת עלילות דם. המשטרה והצבא היו מעורבים במאורעות אלו.

בראשית המאה ה-20 בעיר פעל מרכז ציוני חזק. הוקם בית-עם שנבנה הודות לתמיכה של קרן אדולף טננבוים וספרייה המכילה 50 אלף כרכים. באותה תקופה כינו את ז'שוב "ירושלים של גליציה". ב-1904 התמנה לתפקיד הרב הראשי נתן לוין (1857-1926) ומשנת 1927 בנו, אהרון לווין (1879-1941) שהיה גם הציר מטעם האגודה לפרלמנט הפולני ב-1922 ושוב ב-1930. אהרון לוין נרצח בלבוב על ידי הגרמנים, ימים אחדים אחרי שכבשו את העיר. הסגירו אותו תושבי לבוב האוקראיניים. כסגני הרבנים כיהנו אז בריש שטיינברג ושעיה לונדסמן. בראש הקהילה עמד אשר זילבר. בזמן שראש העיר ז'שוב היה רומאן קרוגולצקי (1913-1935) כסגן ראש העיר כיהן יהודי, דר' וילהלם הוכפלד.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם בחברה היהודית היו פעילות בעיר כמה מפלגות פוליטיות: האגודה, מזרחי, פועלי ציון והבונד וכמה תנועות נוער: השומר הצעיר, דרור, ביתר ועקיבא. היה גם מועדון הספורט "בר כוכבא", האגודות לחובבי מוסיקה ותיאטרון, אגודה של אקדמאיים יהודיים והאגודה היהודית לבית ספר עממי שניהלה בית ספר יסודי וגימנסיה. בעלי המלאכה הפולניים והיהודיים היו השתייכו לאיגודים מקצועיים משותפים: איגוד החייטים, הספרים ובעלי המלאכה המאוחדים. באופן בלתי תלוי פעלו: איגוד בעלי מלאכה יהודיים "יד חרוזים" וסניף האיגוד המרכזי לבעלי מלאכה בפולין. לחברי מעמד האינטליגנציה היה מועדון חברתי. באגודת עורכי דין יהודיים בז'שוב ב-1939 היו 25 חברים. באותה שנה בראש אגודת הסוחרים אשר ניהלה גם את קופת הסוחרים עמד אליאש ואנג.  כמה בנקים היו בבעלות יהודית: הבנק למסחר, בנק לתעשייה וחקלאות, חברת ההלוואות שבשנת 1932 היו בה 1 552 שותפים, בנק דיסקונט, הבנק העממי, הבנק הכללי, קופת המניות וקופת גמילות חסד. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 היו 72% של כלל מוסדות המסחר בידי יהודים. ב-1931 בעיר חיו 11 228 יהודים.

התקופה בין שתי מלחמות העולם הייתה תקופה של התפתחות ושגשוג עבור האוכלוסייה היהודית. בז'שוב פעלו אז מפעלים יהודיים רבים, ביניהם מפעלים למתכת, עץ, עיבוד עורות, לאריגים ובגדים, לנייר, לחומרי בנייה וכימיקלים. ברשות הקהילה היו שני בתי הכנסת, בתי העלמין, בית המדרש (שנבנה בין השנים 1923 – 1938) כמו כן בית יתומים ובית האבות. בעיר קיימו 44 אגודות וחברות ציבוריות שעסקו בתחומי החינוך, התרבות, הכלכלה והרווחה.

בסוף שנות ה-20 התנועות הלאומיות בפולין החלו להפיץ תעמולה אנטישמית ולנקוט פעולות ישירות נגד האוכלוסייה היהודית. קבוצות הנוער החמושות של המפלגה הלאומית נענו בהתנגדות מצד חברי התנועה הציונית. בשנת 1930 הלאומניים החלו במבצע תעמולה נגד הבשר הכשר. הדבר עורר מחאות המוניות והפגנות מצד האוכלוסייה היהודית.

בתחילת המלחמה עזבו את העיר כ-5 אלף יהודים, ביניהם הרב הראשי אהרון לווין ורוב חברי הנהלת הקהילה. אחריו כיהן בתפקיד הרב יוסף רייך. זמן קצר אחרי פלישתם לעיר, באמצע אוקטובר 1939, החלו הגרמנים להרוס את בתי התפילה היהודיים. נהרסו אז בתי הכנסת ובתי המדרש, כמו כן בתי העלמין שנמצאו במרכז העיר. בסוף ספטמבר 1939 הביאו הגרמנים לז'שוב קבוצה של כאלפיים ושבע מאות יהודים, ביניהם כאלה שגורשו מהעיר קאליש, כ-800 מלודז' וכ-630 מברלין. בסוף אוקטובר הוקם היודנראט (מועצה יהודית) שבראשו עמד ברנרד קליינמן. הוקם גם "שירות הסדר" היהודי.

ב-6 באוגוסט 1940 קבעו שלטונות הכיבוש שעת עוצר עבור היהודים ואסרו עליהם לעזוב את מקום מגוריהם. ב-13 בספטמבר אותה שנה קבוצה של כ-300 גברים צעירים נשלחה לעבודה במחצבה בקרבת העיר זאקופנה.

החל מספטמבר 1940 החלו הנאצים להעביר את האוכלוסייה היהודית לשטח הגטו שהיה בתהליך בנייה. הגטו נסגר סופית ב-10 בפברואר 1942. תחילה נמצאו שם כ-11-16 אלף יהודים ביניהם יותר מ-3500 שבאו מעיירות בסביבה. ב-28 באפריל 1942 ירו השוטרים הגרמניים למוות בכשלושים  יהודים ברחובות העיר, וב-12 במאי הוציאו מבית הסוהר המקומי כ-250 יהודים אשר נרצחו ביער קרוב לכפר נובה-וייש, ליד העיר קולבושובה. ב-16 ביוני נרצחו 15 חברי היודנראט והמשטרה היהודית ברחוב בעיר העתיקה. בסוף יוני 1942 העבירו לגטו קבוצת יהודים מהגטאות שחוסלו בעיירות: בלז'ובה, צ'ודץ, גלוגוב מאלופולסקי, קולבושובה, לז'נסק, לאנצוט, נייבילץ, סנדזישוב מלופולסקי, סוקולוב מאלופולסקי, סטז'יז'וב וטיצ'ין. בתחילת הקיץ 1942 בגטו שהו סך הכל כ-23 אלף יהודים.

חיסול הגטו בז'שוב התחיל ב-7 ביולי 1942. כל תושבי הגטו הובאו לכיכר העיר החדשה שם נערכה הסלקציה. הילדים והזקנים כמו כן החולים והנכים הועברו ברכבים ליערות ליד העיר גלוגוב מלופולסקי או – לפי מקורות אחרים – ליער ברודנה שם נרצחו. קשה לקבוע את מספרם המדויק של הקורבנות אך יש לשער שבסך הכול נרצחו שם בין אלפיים לששת אלפים איש. ב-7, 10, 14 ו-19 ביולי  הובלו קבוצות נוספות של יהודים (בסך הכל כ-14 אלף איש) ברגל מתחנת הרכבת סטארוניבה ומשם נשלחו ברכבות למחנה ההשמדה בבלז'ץ. ב-7 ביולי נורו 46 יהודים תוך הליכה מהגטו לתחנת הרכבת. באותו יום נרצחו בגטו כ-190 אנשים שנקברו אחר כך בבית העלמין בצ'קיי. 15 יהודים נורו למוות גם בקרבת הטירה בז'שוב. ב-14 ביולי 1942 נרצחו ביערות ליד גלוגוב עוד כמה מאות מתושבי מהגטו, ביניהם כל המאושפזים בבית החולים.

באמצע יולי, אחרי הגירושים וההוצאות להורג בעיר נותרו כששת אלפים יהודים כולל כארבעת אלפים בשטח הגטו עצמו. בסוף יולי הובאה לגטו ז'שוב קבוצה של יהודים שגורשו מהעיר דמביצה.

ב-7 או ב-8 ביוני 1942 קבוצה של כאלף נשים וילדים הועברה מז'שוב למחנה בפלקיניה ומשם למחנה ההשמדה בבלז'ץ. חלק מיהודי הגטו הגיעו באותו זמן למחנה עבודה ביער "לישיה גורה" בז'שוב, שם עבדו בבית החרושת למנועי מטוסים. ב-24 ביולי 1944 500 אנשים ששרדו את השהות במחנה, כולל יהודים מקרקוב, פשמישל ויארוסלב נשלחו ליעד לא ידוע.

קבוצה נוספת של כאלפיים אנשים נשלחה מז'שוב לבלז'ץ ב-15 בנובמבר.  ב-25 בנובמבר נרצח בירי יושב ראש היודנראט, ברנרד קליינמן. במקומו כיהן בֵנו כהנה, שהיה משתף הפעולה עם הגסטפו, אך גם הוא נרצח אחר כך על ידי הגרמנים, בתחנת הרכבת סטרוניבה ב-2 בספטמבר.

אחרי האקציה האחרונה שרידי הגטו בו נותרו כשלושת אלפים איש חולקו ל"גטו א" שנמצא ממזרח לרחוב בלדכובסקה ו"גטו ב", ממערב לרחוב הזה. בגטו הראשון רוכזו הפועלים היהודיים שעבדו במחנות עבודת כפייה אשר פעלו בז'שוב, השני היה מיועד בעיקר לבני משפחתם כמו כן לכל אלה שלא היו מסוגלים לעבוד. התושבים כינו את הגטו "ב" "שמֵלץ-גטו" (הגטו הנמס – כלומר אנשים שאמורים למות).

בדצמבר 1942 הועברו לז'שוב  כאלף יהודים מהגטאות שחוסלו בערי האיזור: דוקלה, קרוסנו, סאנוק ויאסלו. בתחילת מרץ 1943 בגטו שהו 3565 יהודים. הם עבדו בעבודות שונות, בין היתר עבדו 300 איש במחנה עבודת הכפייה בשדה התעופה ביאשיונקה ליד ז'שוב. כולם נרצחו אחר כך ביער ליד גלוגוב.

ב-15 במאי 1943 כ-200 יהודים נשלחו למקום בסביבת העיר מיילץ וככל הנראה עבדו שם במחנה עבודה. ב-8 ביוני נמלטו מגטו בז'שוב כ-60 אנשים, ונראה שבריחות דומות התרחשו גם ב-1 וב-11 בספטמבר.

גטו ז'שוב חוסל סופית בימים 2 ו-3 בנובמבר 1943.תושבי הגטו "ב" וחלק מהתושבים בגטו "א" הועברו אז למחנה ההשמדה באושווץ, שם נרצחו רובם בתאי הגזים. ב-3 בספטמבר 1943 נשלחה קבוצת עובדים מגטו "א" למחנה בשבניה. אחרי הסלקציה נותרו אלה שהיו מסוגלים לעבוד במחנה ויתר האסירים, חמש מאות איש, נרצחו ככל הנראה ביערות בסביבה.

אחרי האירועים האלה נותרו בגטו בין מאתיים וחמישים ושש מאות איש. כמאה מהם נרצחו ב-12 בנובמבר 1943. ב-13 בפברואר 1944 חלק מהם נשלחו מז'שוב למחנה העבודה בעיר סטאלובה וולה, וחלק למחנה העבודה ב"לישיה גורה" (יער בז'שוב) , משם הועברו ביוני 1944 למחנה בפלאשוב (ליד קרקוב).

אחרי חיסולו נהרס גם חלק מהמבנים שנמצאו בתוך שטח הגטו. הגרמנים הרסו באופן חלקי את שני בתי הכנסת ואת בית המדרש. הפועלים היהודיים אשר עוד נותרו בעיר הוכרחו גם להוציא את המצבות מבית העלמין בצ'אקיי, והגרמנים הביאו אותן אחר כך לשטח מפעל הלבנים.

ב-1 במרץ 1944 לפי מקורות שונים נרצחו 18 – 35 יהודים שהסתתרו במרתפים מתחת לבניין בית המרקחת בכיכר העיר העתיקה. 9 אנשים הצליחו לברוח, 5 נרצחו בשעת הבריחה.

מתוך ככל האוכלוסייה של יהודי ז'שוב שרדט את הכיבוש הנאצי שרדו בין שבע מאות לשמונה מאות איש, רובם (כ-600) בברית המועצות. אחדים הצליחו לברוח בעת פינוי מחנות העבודה ולהסתתר עד השחרור. כמה יהודים מהגטו הצליחו לשרוד במחנה אושוויץ. חלק מתושבי ז'שוב היהודיים חזרו לעיר אחרי השחרור אך ב-11 ביוני 1945 התפשטו שם שמועות על עלילות דם ובשל איום הפרעות הוציאו את קבוצת היהודים מחוץ לעיר.

בשנת 1966 בסניף המקומי של אגודת התרבות והחברה היהודית היו עדיין 380 חברים אך לבסוף עזבו רובם את העיר.

 

רשימת המקורות:

 

  1. קהילת רֵישא, ספר זכרון, בעריכה של יארי ולד, תל אביב 1967
  2. מעין ק', הערך "ז'שוב" ב: אנציקלופדיה יודאיקה, בעריכה של פ' שקולניק, מ' בירנבאום, כרך 12, דיטרויט-ניו יורק-סן פרנסיסקו-ניו הוון-ווטרביל-לונדון
  3. ז'שוב ב: The Encyclopedia of Jewish Life before and during the Holocaust, בעריכה של Spector, G. Wigoder, כרך שני, ניו יורק 2001
  4. Wegrzynek, הערך ז'שוב במילון: Historia i kultura Żydów polskich, ורשה 2000
Print