על יהודים בסאנוק אנו שומעים לראשונה בתקופת המלך קזימיר הגדול (1333 – 1370), ואולם אין אנו יודעים בוודאות אם הם התגוררו בעיר או רק שהו בה זמנית. שמות משפחה יהודיים הופיעו גם ברשימות בעלי מלאכה משנת 1514, ואילו במרשם המסים של סאנוק משנת 1567 אנו מוצאים רק משפחה יהודית אחת. כעבור שלוש שנים היו כבר 17 משפחות. כל אוכלוסיית  סאנוק בשנה זו מנתה בסך הכול 200 משפחות[1.1].


בשנת 1676 תבע הבישוף מפשמישל (Przemyśl) סטניסלב סרנובסקי את ראש העיר סאנוק ואת מועצת העיר על שהם מרשים ליהודים לקנות בתים מידי הקתולים במרכז העיר, לנהל את עסקיהם אפילו בחגים הקתוליים ולהחזיק פונדקי שתייה ללא הפרעה. ידוע שבמחצית השנייה של המאה ה-17 היו חוכרי מכירת הבירה והיין אהרון וחתנו.


הקהילה בסאנוק קמה בסוף המאה ה-16 והייתה קהילת משנה של לסק. אזכור ראשון של בית כנסת בסאנוק אנו מוצאים בשנת 1697[[urle:synagodze|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9194,synagoga-w-sanoku-rynek-glowny-/]]. ידוע שבשנת 1685 היה הגבאי בבית הכנסת אחד ארון יזראלוביץ', בשנת 1697 יעקב ובשנת 1703 – חיים, סוחר טכסטיל.


בשנת 1718 נשרף בית הכנסת ויהודי סאנוק קיבלו אישור מן הארכיבישוף בפשמישל לבנות בית כנסת חדש[[urle:nowej bożnicy|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9196,synagoga-w-sanoku-ul-zamkowa-3-/]], שאמנם נבנה שנתיים אחר כך. רישיון לבנייה מחדש של בית הכנסת נמצא גם בכתב הזכויות ליהודי סאנוק שניתן ב-12 ביוני 1720 בוורשה מטעם המלך אוגוסט השני "החזק".


המלך התיר ליהודים לבנות ליד בתי המגורים שלהם גם דוכנים וחנויות כמו גם בתי מלאכה וכן התיר להם לבנות מזקקה ובית מבשל לבירה, ליקרים וייש. בנוסף הוא התיר להם מסחר בדוכני העיר, תמורת תשלום מתאים לאוצר המלך. היהודים קיבלו גם היתר לתחזק בית קברות מחוץ לעיר. מותר היה להם לעסוק גם באריגה, וזאת לאחר תשלום מתאים לטובת הטירה המקומית. במחצית המאה ה-18 ניהל את בית הבירה בבית העירייה מושקו יעקובוביץ, ואילו איצק ומושק, בניו של אליהו דוידוביץ, חכרו את הכפר רדושיצה (Radoszyce).


בשנת 1720 שילם הרב מושקו בשם הקילה 800 זלוטי בשנה לראש הכנסייה, ערבות על הבניין שברשותו. בשנת 1735 שימש כנראה בנו, הרשקו מושקוביץ', כרב הקהילה ואחרי מותו בשנת 1763 קיבל את התפקיד בנו משה הרשקוביץ', שהיה קודם לכן רב הקהילה ברימנוב.  את התפקיד הזה הוא מילא עוד בשנת 1794. בתקופה זו הוא קיבל על עצמו את שם המשפחה הלפרן. חזן בית הכנסת היה אז הרשקו פיסקוביץ'. בשנת 1782 היו זקני הקהילה: פיסקו ברקוביץ', אברהם הרשקוביץ', יצקו בורוכוביץ', סלומון יצקוביץ', חיים לבקוביץ' ויודקה שמולוביץ'. באחוזתו של הרשקו מושקוביץ' היה בית ספר. בית ספר נוסף פעל ליד בית הכנסת.


לפני שנת 1764 קיבלה קהילת סאנוק עצמאות. כבר אז היה מקווה במקום. כעבור שלוש שנים גרו בסאנוק 396 יהודים, וב-14 הכפרים בסביבה גרו עוד 103 יהודים שהיו שייכים לקהילה.


בית הקברות שנזכר כבר בשנת 1720 [[urle:cmentarz|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/12,cmentarze/5816,stary-cmentarz-ul-3-maja-/]] הוגדל בשנת 1773 כאשר קנו מיוזף סלוסיקיביץ' את הבוסתן שלו, שגבל בבית הקברות. באותה תקופה, לאחר חלוקתה הראשונה של פולין בשנת 1772, הייתה סאנוק בתחומי אוסטריה. בשנת 1777 קיבל היהודי הראשון בסאנוק, איש בשם יעקב מנדלביץ', אישור לבנות בעיר בית אבן. בשנת 1780 היו כבר ליהודים שני בתי כנסת: הישן והחדש. בסביבות שנת 1788 יכלו ילדים יהודים לרכוש השכלה לא רק בחדר, אלא גם בבית ספר יהודי ששפת ההוראה בו הייתה גרמנית (Jüdische Deutsche Schule). בשנת 1806 נפתח גם בית ספר תיכון יהודי.


בשנת 1779 התגוררו בעיר 259 יהודים. הרב הראשי במחוז סאנוק היה יוסף הרציג, שבנו מרדכי היה הרב של ויילקיה אוצ'י (Wielkie Oczy). בשת 1808 היו בבעלות יהודית 29 בתים מתוך 217 בתי העיר. היה להם בית כנסת בנוי אבן, בית חולים שהיה בית מחסה לעניים, בית קהילה מאבן ובית הלוויות בבית הקברות. בשנת 1824 חיו בעיר 695 יהודים. משנת 1827 הם יכלו להתקבל לגילדות.


בשנת 1870 מנתה הקהילה היהודית 1590 איש והיו לה שני בתי כנסת, בית קברות ובית ספר שבו למדו 80 תלמידים. בשנים 1857 – 1879 היה לייב פרנק רב הקהילה וראש הקהילה בשנים 1883 – 1887 היה יחלה הרציג. משנת 1894 עד 1914 הרב היה נתן נפתלי דאום, שאף הקים בסאנוק ישיבה.


במחצית השנייה של המאה ה-19 חל גידול חד במספר יהודי העיר – בשת 1880 הם מנו 2129 איש, שהיו 41.6% מכלל התושבים. יהודי סאנוק השתייכו ברובם לזרם החסידי והיו מפולגים בין "הצדיקים" השונים: הצדיק מבובובה, בלז, נובי סונץ' וסאדוגורה. את אחד מבתי התפילה של החסידים[[urle:chasydzkich domów modlitwy|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/5815,dom-modlitwy-w-sanoku-rynek-10-/]] ניהלה קרן בית התפילה קלויז סדוגורה. זמן מה היה דוד בן מאיר שפירא (1870 – 1933) הצדיק המקומי, בנו של הצדיק מבוקובסקו ואחר כך מדינוב. אחרי מותו בשת 1933 היה בנו אלעזר שפירא הצדיק מדינוב (1900 - ?). באותה תקופה היה ברוך הלברשטאם, נינו של הצדיק חיים מנובי סונץ', דיין בסאנוק.


בסוף המאה ה-19 השתפר המצב הכלכלי של סאנוק בשל מציאת נפט. רבים מיהודי העיר נכנסו לעסקים אלה. באותה תקופה קמו בסאנוק ארבעה בנקים:  בשנת 1891 החברה לאשראי בראשות פנקס אנלרד, בשנת 1891 המוסד המסחרי לאשראי, בראשות מנדל קאונר, החברה לאשראי ולהלוואות בראשות ינקל פינק, ובשנת 1895 חברת הדיסקונט והאשראי.


בשנת 1900 מנתה כבר קהילת סאנוק 5053 איש כאשר בעיר עצמה מתגוררים 3072 יהודים. פעלו אז 5 "חדרים". מתוך 37 קבצנים רשומים היו 21 קבצנים יהודים. ליהודים הייתה קופת חולים משלהם. רב הקהילה היה נתן דים. בשנת 1907 נבחר לתפקיד סגן ראש העיר הדר' ארתור גולדהאמר, בעל אחוזות בטוז'נסק ובזסלב (בשטח כולל של 993 הקטר - 9930 דונם). המורה המקומי צבי אבט הקים בשנת 1909 בית ספר בשם "שפה ברורה" שבו הייתה העברית לשון ההוראה. בבית הספר לימדו בצד לימודי דת גם מתימטיקה, כימיה וביולוגיה. בשנת 1910 החל לפעול "תלמוד תורה" עם כ-300 תלמידים. המנהל האחרון עד פרוץ מלחמת העולם השנייה היה משה מילשטיין. בשנים 1910 - 1914 הופיע בסאנוק שבועון יהודי בשם פאלקספראיינד בעריכת אדלברט שיינבאך. שמחה סובל עמד בראש החברה למסחר ולתעשייה ובראש איגוד בעלי המלאכה היהודים, "יד חרוצים", עמד איש בשם ארנולד. בשנת 1897 בנה איגוד זה בית כנסת משלו[[urle:synagogę|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9197,synagoga-jad-charuzim-ul-franciszkanska-5-/]].


בעיר פעלו שתי תזמורות יהודיות, אחת של משפחת פדר והאחרת של משפחת רמר. בשנת 1912 הקים מרקוס אמסטר בית דפוס ובו הדפיס ספרים בעברית, כמו שעשה מאוחר יותר גם בית הדפוס של דוד ויינפלד. מנדל מושל הדפיס ספרים ביידיש. היו גם שתי ספריות השאלה, זו של מרקוס אשר וזו של שולים פניג.


בשנת 1910 מנתה אוכלוסיית סאנוק 10059 תושבים, ומתוכם  3959 יהודים. בשנת 1914 התנצרה יהודייה בת משפחת אמסטר ועל רקע זה היו בעיר מהומות שעורר הנוער היהודי. כאשר החלו להתקרב לעיר עם סיום מלחמת העולם הראשונה חיילי הצבא הרוסי ברחו רב היהודים מסאנוק. מסוף אוגוסט ועד תחילת נובמבר 1914 בזזו הרוסים את חנויותיהם ובתיהם של היהודים.


עם סיום מלחמת העולם הראשונה והחזרת החירות לפולין המשיכה האוכלוסייה היהודית של סאנוק לגדול ולהתרחב. בשנת 1921 גרו בסאנוק 9632 איש ובתוכם 4067 יהודים; במחוז כולו התגוררו 9268 יהודים. בתקופה שבין המלחמות תפסו היהודים מקום נכבד בכלכלת העיר. בתוך העיר היו להם ארבעה בתי כנסת ובתי תפילה וכן בית כנסת אחד בפשדמישצ'ה (Przedmieście) ואחד בנוי עץ בפוסדה אולחובסקה[[urle:drewnianą bożnicę na Posadzie Olchowskiej|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9199,synagoga-w-sanoku-posada-olchowska-/]]. רבני בתי הכנסת היו בין היתר הורוביץ וטוביה הרש. יצחק וייל ניהל חדר. הקהילה החזיקה בית יתומים יהודים. בשנת 1918 מנה ארגון "ביקור חולים" כ-700 חברים בראשות בריש רוזנפלד. בראש חברת "תומכי עניים" עמד סלומון רמר, שהיה גם נשיא הסניף המקומי של ארגון "היהודים שלחמו למען עצמאות פולין". נשיא "גמילות חסד" היה שמואל הרציג. מועדון חברתי יהודי פעל בביתו של ויינר. כמו כן פעל איגוד נשים יהודיות ומועדון של "התאחדות" שפעל בתחום החינוך והתרבות וכן סניף של ארגון "החלוץ" בראשות י. טים.


בראש איגוד הסוחרים היהודים עמד מרקוס אשר ואילו בראש התאחדות הסוחרים עמד הרמן סובל ובשנת 1939 שרגא פייבוש. בראש סניף נכים יהודים עמד לאון גוטדנק ובראש הליגה להגנה אווירית והגנה נגד גזים (LOPP) עמד איזק יוריש. בראש "מחזיקי הדעת" עמד מנדל קנר ובראש ארגון "הנוער הציוני" ליאון ורנר. בראש ארגון הספורט "רדיפה" עמד משה רייס ובראש סניף "מכבי" המקומי שמעון קימל. בעיר פעלה גם ספרייה של האינטליגנציה העובדת היהודית על שם מקס רוזנפלד.


בתקופה שבין המלחמות פעלו גם: ארגון בעלי מלאכה "יד חרוצים", ארגון הפועלים היהודים "נפשוד" (Naprzód – קדימה), קופת "גמילת חסד", קואופרטיב אשראי של הסוחרים, קופת הסוחרים של אזור פודקרפציה (Podkarpacie) ו"קופת אשראי פולנית-אמריקנית".


בשנות השלושים הפסיקו השלטונות את פעילות של הארגון היהודי על שם י.ל. פרץ שמנה כשמונים איש בראשות לייב טאובנפלד. בראש תא בונד עמד א. פנציק. רב החברים בתא המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה המערבית, שהייתה בלתי חוקית, היו יהודים.  כבר מתחילת המאה העשרים נודעה השפעה גדולה בעיר לציונים. פעלו כאן : ההסתדרות הציונית והחל בשנת 1931 ארגון הציונים הרוויזיוניסטים בראשות יעקב אלסטר, פועלי ציון ימין ופועלי ציון שמאל, ארגון היהודים האורתודוכסים וכן מזרחי עם למעלה מ-100 חברים. בראש הוועד המקומי של ההסתדרות הציונית עמד איזק נהמר.


ראש הקהילה האחרון היה זיסל בריש. בשנת 1938 התגוררו בסאנוק 4773 יהודים (פוסדה אולחובסקה ((Posada Olchowska צורפה לסאנוק בשת 1930 ובשנת 1921 התגוררו בה 324 יהודים). ערב מלחמת העולם השנייה היו ליהודי סאנוק ששה בתי תפילה: שני בתי כנסת בנויים אבן ליד השוק הגדול עם כניסה מרחוב זמקובה, בית תפילה מאבן משנת 1897 של אגודת יד חרוצים ברחוב פרנצישנסקה (Franciszkańska) ובית תפילה מאבן ברחוב צרקבנה (Cerkiewna), בית כנסת מעץ ברחוב Rymanowska) ובית תפילה בפוסדה אולחובסקה,[[urle:murowany dom modlitwy z 1897 r. Stowarzyszenia Rzemieślniczego Jad Charuzim przy ul. Franciszkańskiej|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9197,synagoga-jad-charuzim-ul-franciszkanska-5-/]] i murowany dom modlitwy przy ul. Cerkiewnej|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9200,synagoga-w-sanoku-ul-cerkiewna-6-/]], [[urle:drewnianą synagogę przy ul. Rymanowskiej|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/11,synagogi-domy-modlitwy-i-inne/9198,synagoga-w-sanoku-ul-rymanowska-/]] oraz [[urle:bożnicę na Posadzie Olchowskiej. ליד בית הכנסת הגדול הוחל בהקמת ישיבה, אך המלחמה הפסיקה את בנייתה.


ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו כאן כבר 5400 יהודים, רבים מהם פליטים מגרמניה ומאוסטריה וגם מפולין המערבית. במחוז כולו התגורר אז 22 אלף יהודים. בלילה שבין ה-16 ל-17 בספטמבר 1939 שרפו הגרמנים שלושה בתי כנסת במרכז העיר. כמו כן נהרס כל ציוד בתי הכנסת, שני בתי דפוס יהודים, ספרייה ולפחות ארבעת אלפים ספרים. כבר ב-26 בספטמבר הורו ל-150 משפחות יהודיות לעבור אל מעבר לנהר הסאן, לשטח הכיבוש הסובייטי. כך גורשו מסאנוק כאלף יהודים. אל העיר הובאו יהודים מקרקוב, בוכניה, טרנוב, קרוסנו ורימנוב וגם אותם גירשו אל מעבר לנהר. בשנת 1940 היו בעיר עוד כאלפיים יהודים, ביניהם הצדיק הידוע משצוצין יצחק הורוביץ, נכדו של נפתלי מרופיצ'יצה שנרצח כאן על ידי הגרמנים. את המלחמה שרד נכדו יהודה, שהיה לצדיק בארצות הברית.


חלק מן היהודים שנותרו בסאנוק הועסקו במחנה כפייה ליד המחצבה בטרפצ'ה. בו בזמן החלו הגרמנים בחיסול אטי של היהודים. ההוצאה הראשונה להורג הייתה בבית הקברות היהודי ברחוב קיצ'ורי ב-27 באוקטובר 1939. קשה לקבוע את מספר היהודים שנורו שם. ההנחה היא שנרצחו שם לפחות 630 איש. בין הנרצחים לאחר חיסול הגטו היו בין השאר חברי היודנראט. את הקרבנות מנציחה מצבה שהוקמה בבית הקברות[[urle:pomnik|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/13,miejsca-martyrologii/7742,groby-ofiar-zaglady-na-cmentarzu-w-sanoku/]].


בשנת 1941 הוקם בסאנוק גטו[[urle:getto|http://www.sztetl.org.pl/pl/article/sanok/13,miejsca-martyrologii/13805,getto-w-sanoku/]],  בו שוכנו כשמונת אלפים איש (ואולי אף עשרת אלפים) מסאנוק והסביבה. בגטו השני, הקטן יותר, התגוררו כאלף איש, והיה זה כנראה סניף של מחנה העבודה בזסלב (Zasław ).


ב-10 בספטמבר 1942 גורשו 1500 מיושבי הגטו למחנה זסלב שם מתו רבים מהם. בחולים ובחלשים ירו ביערות הסביבה, בוודאי גם בזאהוטין (Zahutyń).  האחרים גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-14 בספטמבר הודיעו הגרמנים כי היהודים שברחו מן הטרנספורט יכולים לחזור לגטו ולהציל את חייהם. כ-300 נמלטים חזרו. כולם נרצחו. באוקטובר שלחו הגרמנים שני טרנספורטים נוספים לבלז'ץ. את הגטו בסאנוק וכן את מחנות העבודה בזסלב וטרפצ'ה חיסלו הגרמנים בקיץ 1943. אבל הגסטפו החזיק במרתפיו עד מאי  1944 כמה יהודים שהועסקו בכריית קברים ולנרצחים בני עמים שונים בהוצאות להורג בעיר.


הגרמנים ירו ביהודים גם בכפרי הסביבה. בביקובצה נרצחו שלושה שיצאו מגטו סאנוק. באוקטובר ירו הגרמנים ב- 13 יהודים בדומברובקה. סטניסלבה קורנצקה הוצאה להורג בירייה ב-19.4.1944 על שהסתירה יהודי. מבין יהודי סאנוק שעברו את המלחמה בשטחי ברית המועצות שרדו כ-580 איש. חלק מן השורדים נרצחו על ידי כנופיות פולניות שפעלו בסביבה.


 

Print
הערות שוליים
  • [1.1] Potocki A., Żydzi w Podkarpackiem, Rzeszów 2004, s. 170.