מעידים המקורות בפעם הראשונה על היהודים בשווידניצה (בגרמנית: Schweidnitz) בחצי השני של המאה ה-13. בשנת 1285 הנריק הרביעי פיטר יהודים מלשלם מס הנכסים, כמו גם פיטר אותם מתשלומים אחרים, למעט מס לבניית חומות והגנת העיר. לקהילה היהודית היה אז בית כנסת, אשר הוקם בשנות 1379-1380 בבניין אחורי של הבית ברחוב קוטלרסקה (Kotlarska). הקהילה הייתה גם בעלי בית קברות ותלמוד-תורה. סוף אוכלוסיית היהודים מימי הביניים היה בשנת 1453, וזה עקב ביקורו של האינקוויזיטור יאן קפיסטרן בשלזיה התחתונה. הואשמו יהודי שווידניצה באותה השנה בחילול לחם הקודש – בסופו של דבר נשרפו 17 מהם. חוסלה אז הקהילה הקדושה, הוחרמו הנכסים מחבריה, אשר גורשו לאחר מכן מהעיר. אחרי אירועים אלה נהפך בית הכנסת לכנסיית לחם הקודש (בלטינית: Corpus Christi). הכנסייה נשרפה בשנת 1757. את גרסת סיפור גירושם הלגנדרית של היהודים משווידניצה רואים על הציור, אשר נמצא בקתדרת ואצלב הקדוש וסטניסלאב הקדוש.

לפני שנבנה בית הכנסת בשווידניצה, התפללו היהודים המקומיים בבתי תפילה. אחד מהם מאז שנת 1847 ממוקם היה ברח' רינק (Rynek) מס' 8. נבנה בית הכנסת בשווידניצה בשנת 1877 ברח' Untere Wilhelmstraße (שד' העצמאות – al. Niepodległości כיום), ותוכנן על ידי האדריכל היהודי הגדול אדווין אופלר (Edwin Oppler).

אחרי מלחמת העולם השנייה שווידניצה הייתה אחת הערים מתוך הקבוצה הנקראת "היישוב היהודי" בשלזיה התחתונה. באפריל, במאי וגם ביוני בשנת 1946 פונו לעירייה יהודי פולין השבים מברית המועצות. ביולי בשנת 1946 התגוררו בשווידניצה 2377 יהודים, אך כתוצאה מהגירה המונית לאחר הפוגרום בקיילצה (Kielce) בחצי השני של שנת 1949 נשארו בה רק 1245 יהודים.

נוסדו בשווידניצה ארגונים יהודיים רבים. אחד החשובים ביותר הייתה הוועדה היהודית האחראית, בין היתר, על אגודת השמירה על בריאות היהודים (TOZ) והאגודה היהודית לתרבות ואומנות, אשר בה פעלה מקהלה ומועדון חובבי תיאטרון. פעלו בעיר גם מרכזי החינוך, למשל שני בתי ספר יהודיים – השיעורים בהם התקיימו ביידיש ובעברית.

Print