בשנת 1588, שש שנים לאחר ייסוד העיר זמושץ', קיבלו היהודים את הזכות להתיישב בה. יָאן זַמוֹיְיסְקִי, אשר רצה להפיק תועלת ממסחר בסחורות יוקרתיות, הזמין יהודים ממוצא ספרדי להשתקע בעיר. יהודים אלה הגיעו מספרד, טורקיה ואיטליה, וסחרו בעיקר ביהלומים, בדים יקרים, תבלינים מזרחיים וחפצי אומנות. הקהילה היהודית הספרדית בזמושץ' היתה יחידה במינה בכל הרפובליקה הפולנית באותה תקופה. הקהילה תפקדה באופן אוטונומי ועד אמצע המאה ה-17 לא היתה כפופה לסמכותו של ועד ארבע הארצות, גוף הממשל העצמי של יהודי פולין[1.1].


בסוף המאה ה- 16, נוסדה שכונה יהודית בצפון-מזרח זמושץ', סביב רִינֶק סוֹלְנִי (Rynek Solny - שוק המלח). בשנת 1590, בהתאם לזכויות שניתנו למתיישבים היהודיים, הוקם בשכונה היהודית בית הכנסת הראשון, עשוי עץ, ומאוחר יותר, בתחילת המאה ה- 17, הוחלף המבנה במבנה אבן. כעבור מספר עשורים שופץ בית הכנסת ונוספה לו עזרת נשים, ובמאה ה-18 הוא חובר על ידי מסדרון אל בית הקהילה היהודית. בתחילת המאה ה- 17 היה בזמושץ' רחוב יהודי (כיום רחוב זַמֶנְהוֹפַה - Zamenhofa), בו שכנו בית הכנסת המוזכר מעלה, בית מדרש, מקווה ובית חולים יהודי. בשנת 1657 שכנו ברחוב גם 19 בתי מגורים. בית הקברות היהודי שכן מחוץ לחומות העיר[1.2].


המחצית השנייה של המאה ה-17 הביאה בכנפיה שינויים דמוגרפיים, כלכליים ותרבותיים משמעותיים. בזמושץ', שהיתה עיר מבצר, ועליה צרו הקוזקים של חְמְיֶלְנִיצְקִי ומאוחר יותר הצבא השוודי (בשנת 1656), מצאו מקלט פליטים יהודים רבים מווֹלִין (Wołyn) ומרותניה (אזור אוקראינה של היום), כלומר השטחים בהם התחולל מרד הקוזקים ובהם השתוללו המלחמות עם רוסיה וטורקיה. תוך זמן קצר צברו היהודים האשכנזים יתרון על היהודים הספרדים, ותרמו לאבוד מעמדם הכלכלי הקודם. למרות שבשנת 1684 קבלו היהודים הספרדים אישור להקים קהילה יהודית עצמאית, חלקם נטמעו בקרב היהודים האשכנזים, וחלקם עזבו את העיר. מצב זה תרם ליצירת תרבות מקומית מיוחדת, ששאבה גם משורשי יהדות ספרד וגם מהמסורת האשכנזית.


הקהילה היהודית בזמושץ', שהיתה באותה תקופה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בפולין, הפכה במהרה למרכז יהודי חשוב של לימודי דת. במאה ה-18, פעלו בזמושץ' רבנים ידועים רבים, ביניהם רבי אליעזר ליפּמן בן מָנְלִי ורבי שלמה בן משה. בסוף המאה ה-18, הפכה זמושץ' למרכז תנועת ההשכלה. פעלו כאן יוסף צֶדֶרְבָּאוּם, יעקב אֵיְיכֵנְבָּאוּם, סלומון אֵטִינְגֶר ואחרים, אשר תרמו להפצת האידיאלים של "ההשכלה" מזמושץ' אל כל מחוז לובלין [1.1.2]. בשנים האחרונות של המאה ה-19 חל גידול משמעותי במספר החסידים בעיר.


בין שתי מלחמות העולם, הייתה הקהילה היהודית בזמושץ' אחת הגדולות בפולין. בשנת 1921 חיו בה 9,383 יהודים, אשר היוו 49.3% מכלל אוכלוסיית העיר [1.3]. באתה תקופה התגוררה האוכלוסייה היהודית הן בגבולות השכונה היהודית הוותיקה סביב רינק סולני, והן בשכונה היהודית החדשה נוֹבַה אוֹסָדַה (Nowa Osada) בפרברי העיר, שכונתה גם "העיר החדשה" ונוסדה במחצית הראשונה של המאה ה-19. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מספר קטן של יהודים התגורר גם ברחוב קְרַקוֹבְסְקְיֶיה פְּשֵדְמְיֶישְצְ'יֶה (Krakowskie Przedmieście) ובחלקים נוספים של זמושץ' [1.4].


בדומה לערים ועיירות אחרים באזור זה, רבים מיהודי זמושץ' עסקו באותה תקופה במסחר. בשנת 1917 כמעט 95% ממוסדות המסחר בעיר היו בבעלות יהודית, בעוד שבשנת 1929 חלקם הגיע בקושי ל-80% [1.5]. חברות הסחר היהודיות – לרב חברות משפחתיות קטנות - בלטו בתעשיות המזון (בשנת 1920 כמעט 60% מחנויות המזון בעיר היו מנוהלות על ידי יהודים), וכך גם בתחומי ההלבשה והעור, ובהיקפים מעט נמוכים יותר - גם בענפי החקלאות, המתכת והעץ. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, רבים מבתי המלאכה בזמושץ' היו בבעלות יהודית. בשנת 1922, כמעט 60% מבעלי המלאכה האומנים של זמושץ' היו יהודים. המקצועות השולטים היו המקצועות המסורתיים: סנדלרים, חייטים, מעצבי כובעים, אופים, ספרים, תופרי נעליים ונגרים, וכמו כן צבעים, זגגים, פרוונים וצורפים.


חלק מתושביה היהודים של העיר עבדו בענפי תעשייה. בשנת 1920, 11 מתוך 20 מפעלי התעשייה בעיר (כלומר 52.4%), היו בבעלות יהודית. בשנת 1929 הגיע אחוז מפעלי התעשייה היהודיים בזמושץ' ל-73.8%, ועשר שנים מאוחר יותר - זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה – היו בבעלות יהודית 12 מתוך 22 מפעלי התעשייה האסטרטגיים (טחנות קמח, מפעלי שמן, מבשלות בירה, מפעלים לייצור אריחים ולבנים וכדומה) [1.6].


בשנת 1588 הוקם בעיר מוסד הקהילה שהפך לגורם המרכזי בחיים החברתיים-פוליטיים של יהודי העיר. תחת פיקוחה של הקהילה היו עשרות מוסדות דת וצדקה, בהם שני בתי כנסת עם בתי מדרש, מעל עשרה בתי תפילה, שני בתי קברות, שני תלמודי תורה ושלושה מקוואות. מוסדות הצדקה פעלו עבור בית לקשישים ולנכים שנוסד בשנת 1907; בית המחסה לילדים "קן יתומים" ("Gniazdo Sieroce") והאגודה להגנה על בריאות האוכלוסייה היהודית (Towarzystwo Ochrony Zdrowia Ludności Żydowskiej) שנוסדו שניהם ב- 1926; שני סניפים של "לינת הצדק" – קופת צדקה להלוואות לחולים, שני סניפים של "גמילות חסד" - עמותה להלוואות ללא ריבית, ואגודת הקבורה "חברה קדישא"[1.7].


בין שתי מלחמות העולם, הקהילה היהודית בזמושץ', בדומה לקהילות יהודיות רבות אחרות בתקופה זו, היתה כר לעימותים פוליטיים בין ציונים לאורתודוקסים, ששיקף עימותים וקונפליקטים פנימיים בקרב האוכלוסייה היהודית המקומית. המאבק בין "כוחות הקדמה" לבין "אגודת ישראל" האורתודוקסית לבש מאפיינים של עימות אידיאולוגי, והתייחס להיבטים רבים בחיי האוכלוסייה כולה.


בתקופה שבין מלחמות העולם פעלו בזמושץ' סניפים מקומיים של מרבית המפלגות היהודיות הכלל ארציות בפולין: אגודת ישראל האורתודוקסית פעלה במקום מאז 1920, ונתמכה על ידי הקהילה ובעיקר על ידי נציגי הדור המבוגר; סניפים שונים של מפלגות ציוניות נתמכו בעיקר על ידי בני נוער; ומפלגת "בּונְד" השמאלנית פעלה בעיר משנת 1905. כמו כן, בשנות העשרים נטלו היהודים חלק פעיל בפעילות המפלגה הקומוניסטית. בעיר היתה גם קבוצה חזקה, אם כי לא מאורגנת באופן רשמי, של יהודים מתבוללים, שהצהירו על שייכותם לשפה הפולנית ולתרבותה[1.8].


חיי התרבות של הקהילה היהודית בזמושץ' בתקופה זו היו עשירים מאוד, ולהתפתחותם תרמה בין היתר תנועת ההשכלה. אינטלקטואלים יהודים ידועים רבים הגיעו מזמושץ', וביניהם: ישראל בן משה (ישראל זמושץ') - פילוסוף ופרשן מקרא; אלכסנדר צדרבאום - סופר ועיתונאי, מייסד העיתון הראשון ביידיש ברוסיה; סלומון אטינגר - רופא ואחד מחלוצי ספרות היידיש בפולין; המשורר יששכר בן פָלְקֵנְסוֹן, ויצחק לייב פַּרֶץ, יליד 1852, הסופר הקלאסי של ספרות היידיש. כך גם רוזה לוּקְסֵמְבּוּרְג - הוגת הדעות של תנועת הפועלים הבינלאומית, ובְּרוֹנִיסְלַב הוּבֶּרְמַן - כנר, פרופסור באקדמיה למוסיקה בווינה ומייסדה של התזמורת הסימפונית הראשונה בישראל[1.9].


במאה ה-19 פעלו בעיר בתי ספר יהודיים שהושפעו מתנועת ההשכלה, שרמת הלימודים בהם היתה גבוהה מאוד. במקביל, פעלה רשת קולוקוטניק ("kołokotnik"), בתי ספר שהיו מיועדים לאוכלוסייה הענייה ביותר של הקהילה היהודית. בעיר פעל גם בית ספר חילוני עממי של ה"בונד" – בית ספר "יבנה", שהשתייך לזרם הציוני-דתי; שני תלמודי תורה; כמה עשרות "חדרים"; ישיבת "עץ חיים" וגימנסיה הומנית של הקהילה היהודית, בה למדו יחד בנים ובנות, והשתייכה למערכת החינוך הכללית של המדינה[1.10]. כמעט כל הארגונים החברתיים בזמושץ', הספריות הציבוריות והתנועות והמפלגות הפוליטיות פעלו בתחום החינוכי-תרבותי: איחוד בתי הספר היהודיים, אגודת התרבות (Kultur-Liga), "תרבות" - האגודה היהודית לתרבות וחינוך, "פרייהייט" - אגודה תרבותית וחינוכית, והליגה היהודית לחינוך עממי.


בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו בזמושץ' ארבע חנויות ספרים, תשע ספריות ציבוריות, ושלושה בתי דפוס גדולים[1.11]. בעיר יצאו לאור ארבעה עיתונים יהודיים: הביטאון הדו-שבועי "זאמאָשטשער שטימע" (ביידיש: קול זמושץ') שנוסד בשנת 1928, עיתונה של המפלגה הציונית הפופולרית "פועלי ציון", אשר יצא לאור בשנים 1937-1939, הביטאון הדו-שבועי "זאמאָשטשער וואָרט" (ביידיש: מילת זמושץ') - עיתון אורתודוקסי שיצא לאור בשנת 1930; ובנוסף הודפסו בעיר שני כתבי עת בעלי אופי דתי: "הבאר" ו-"אונדזער גייסט" (ביידיש: הרוח שלנו) [1.12]. בשנת 1905 הוקם בעיר תיאטרון חובבים על ידי בֵּרִיש בֵּקְיֶירְמַן. בתקופה שבין מלחמות העולם פעלו בעיר מספר קבוצות תיאטרון חובבים שהציגו בעיקר מחזות יהודיים קלאסיים, בהם מיצירותיו של שלום עליכם [1.1.12].


פרוץ מלחמת העולם השנייה קטע את הפעילות התרבותית והחינוכית המתפתחת של יהודי זמושץ', אך בזכות המסורת העשירה של העיר היא והייתה ונחשבת עדיין מרכז בעל שם עולמי, כפי שעולה גם מדבריו של המשורר דוד שִיפְמַן, בן העיר: "אווירהּ של זמושץ' מחכים" („awira d’Zamość mechakim”) [1.13].


.


בשנת 1939 חיו בזמושץ' כ-12,500 יהודים שהיוו כ-43% מאוכלוסיית העיר [1.14]. בספטמבר 1939, נכבשה זמושץ' בתחילה על ידי הגרמנים, ולאחר מכן על ידי הצבא הסובייטי, אשר החזיק בעיר במשך שבועיים. לנוכח המתקפה הגרמנית המתקרבת, כ-5,000 מיהודי העיר, כמעט שני שלישים מהאוכלוסייה היהודית בזמושץ', החליטו לברוח אל ברית המועצות [1.15]. הצבא הסובייטי הנסוג עודד הגירה למזרח וכך גם ההגירה ההמונית של היהודים מזמושץ' ומערים אחרות במחוז לובלין, כמו טוֹמָשוּב לוּבֵּלְסְקִי (Tomaszów Lubelski), חְרוּבְּיֵישוּב (Hrubieszów) וקְרַסְנוֹבְּרוּד (Krasnobród).


עד אביב 1941, היהודים שנותרו בזמושץ' (כ-4,000 איש) יכלו להתגורר בכל מקום בעיר ללא כל הגבלה, אם כי במקרים רבים הם פונו מבתים ודירות שנחשבו "טובים יותר". בתחילת אפריל 1941 התפרסמה הוראה חדשה על פיה כל היהודים שהתגוררו בעיר העתיקה או בלוּבֵּלְסְקְיֶה פְּשֶדְמְיֵישְצְ'יֶיה (Lubelskie Przedmieście) צריכים לעבור אל העיר החדשה – נוֹבַה אוֹסָדַה. את העקירה והיישוב מחדש נהל היודנראט, בראשותו של מְיֶצִ'סְלַב גָרְפִינְקֶל, שעמד בראש הארגון מאז היווסדו באמצע אוקטובר 1939. הגטו בעיר החדשה היה בעל אופי פתוח – לא היו לו גבולות מוגדרים או גדרות שהפרידו אותו משאר העיר, אך מסילת הרכבת שחצתה את רחוב לְבוֹבְסְקַה (Lwowska) בגובה רחוב אוֹבְּבוֹדוֹבַה (Obwodowa) ורחוב אוֹרְלִיץ'-דְרֶשֵרַה (Orlicz-Dreszera) שימשה כקו גבול סמלי. יחד עם היהודים שיושבו בעיר החדשה, התגוררו בה גם פולנים, שיכלו לצאת ולהיכנס לגטו ללא הגבלה. תנאי החיים היו קשים מאוד. האוכלוסייה היהודית התגוררה בבתי עץ, שלעיתים קרובות היו הרוסים ובלתי מצוידים, נטולי מים זורמים או מערכת ביוב [1.16].


מלבד תושבי העיר, נכלאו בגטו זמושץ' גם יהודים מערים רבות בסביבה, כמו גם יהודים מאזורים במערב פולין שהובא לכאן החל מאוקטובר 1939 [1.17]. מהרגע שבו התקבלה ההחלטה להקים במחוז לובלין "שמורה" עבור יהודי אירופה, נשלחו אל גטו זמושץ' משלוחים רבים של יהודים שגורשו מוֵרְטֶגָאוּ (שטחי מערב פולין שסופחו לגרמניה הנאצית) כמו גם מגרמניה ואוסטריה.


לקראת סוף שנת 1941 היו בגטו זמושץ' כ-7,000 יהודים, מהם כ- 2,500 שהגיעו מחוץ לעיר. באפריל 1942, לפני האקציה הראשונה, הגיע מספרם ל-7200 עד 7300 איש [1.18].


חיסול הגטו התחיל באביב 1942. השילוח ההמוני הראשון התרחש ב-11 באפריל, בערב חג הפסח, וכלל כ-3,000 איש שנשלחו בקרונות בקר למחנה ההשמדה בבלזץ'. לפעולת הגירוש היה אופי של פעולת חליפין (Austauschaktion), כלומר "שילוח למזרח" של מספר מסוים של יהודים מקומיים בכדי לפנות מקום ליהודים שגורשו אל ה"גֵנֶרַלְגוּבֶרְנֶמן" ממערב אירופה, בין היתר מאוסטריה, צ'כוסלובקיה וגרמניה [1.19]. גטו זמושץ', הממוקם בדרך למחנה בֵּלְזֶ'ץ (Bełżec), הפך לגטו מעבר.


גירושים נוספים מהגטו התרחשו ב-21 במאי, 11 באוגוסט, בספטמבר, וב-16 באוקטובר 1942. בסך הכל, הועברו מזמושץ' לבלז'ץ כ-9,000 יהודים [1.20]. השילוח האחרון מהגטו, התקיים בין ה-16 ל-18 באוקטובר 1942 –­­ 4,000 היהודים הנותרים הוצעדו אל הגטו באִיזְבִּיצַה (Izbica). מכאן נשלחו רובם לבלז'ץ ולסוֹבִּיבּוֹר ונרצחו שם בתאי הגזים.


קשה לקבוע את מספרם המדוייק של  יהודי זמושץ' אשר שרדו את השואה והמלחמה. על פי נתוני הוועד היהודי המרכזי בפולין במאי 1942 חיו בזמושץ' כ- 224 יהודים. שנה לאחר מכן ירד מספרם ל-152, ובשנת 1947 נותרו בעיר רק 5 תושבים יהודים. רוב הניצולים היו אלה שעזבו את העיר עם נסיגת הצבא הסובייטי בימיה הראשונים של המלחמה, וברחו למזרח. על פי ספר הזיכרון של זמושץ', מבין יהודי גטו זמושץ' שרדו רק 50 אנשים.


ביבליוגרפיה


  • שם עולם. רשימת תושבי גטו זמושץ' – 1940, עריכה א. בר-זאב, תל אביב 2001.


  • זמושץ' [ב:] אנציקלופדיה יודאיקה, כרך 16, ירושלים 1972.

  • Garfinkiel M., Monografia miasta Zamościa, Archiwum Żydowskiego Instytutu Historycznego, sygn. 302/122.

  • Kędziora A., Encyklopedia miasta Zamościa, Chełm 2000.

  • Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005.

  • Kuwałek R., Z Lublina do Bełżca. Ślady obecności i zagłady Żydów na południowo-wschodniej Lubelszczyźnie, Lublin 2006.

  • Morgenstern J., O osadnictwie Żydów w Zamościu na przełomie XVI i XVII wieku, „Biuletyn ŻIH” 1962, nr 43–44.

  • Trzciński A., Śladami zabytków kultury żydowskiej na Lubelszczyźnie, Lublin 1990.

  • Urban R., Biblioteki żydowskie w Zamościu w latach 1918–1939, „Zamojski Kwartalnik Kulturalny” 2001, nr 1–2.

Print
הערות שוליים
  • [1.1] Morgenstern J., O osadnictwie Żydów w Zamościu na przełomie XVI i XVII wieku, „Biuletyn ŻIH” 1962, nr 43–44, ss. 5–6, 10–11.
  • [1.2] Trzciński A., Śladami zabytków kultury żydowskiej na Lubelszczyźnie, Lublin 1990, s. 14.
  • [1.1.2] Trzciński A., Śladami zabytków kultury żydowskiej na Lubelszczyźnie, Lublin 1990, s. 14.
  • [1.3] Skorowidz miejscowości Rzeczypospolitej Polskiej opracowany na podstawie wyników Pierwszego Powszechnego Spisu Ludności z dn. 30 września 1921 r. i innych źródeł urzędowych, t. 4: Województwo Lubelskie, Warszawa 1924.
  • [1.4] Rejf N., Rozwój i warunki emigracji żydowskiej z Polski, „Sprawy Narodowościowe” 1936, nr 3, s. 225.
  • [1.5] Tenczynowa K., Powiat zamojski w liczbach, Warszawa 1920, s. 32; Kędziora A., Encyklopedia miasta Zamościa, Chełm 2000; s. 123; Schiper I., Dzieje handlu żydowskiego na ziemiach polskich, Warszawa 1937, ss. 588, 589, 610.
  • [1.6] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, ss. 17–18.
  • [1.7] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 20.
  • [1.8] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, ss. 22–27.
  • [1.9] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 28.
  • [1.10] Stecka M., Żydzi w Polsce, Warszawa 1921, s. 101.
  • [1.11] Urban R., Biblioteki żydowskie w Zamościu w latach 1918–1939, „Zamojski Kwartalnik Kulturalny” 2001, nr 1–2.
  • [1.12] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 30.
  • [1.1.12] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 30.
  • [1.13] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 31.
  • [1.14] Garfinkiel M., Monografia miasta Zamościa, Archiwum Żydowskiego Instytutu Historycznego, sygn. 302/122, s. 1; Zamosc, [w:] Encyclopaedia Judaica, t. 16, Jerusalem 1972, s. 962.
  • [1.15] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, ss. 33–39.
  • [1.16] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, ss. 55–57.
  • [1.17] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 39.
  • [1.18] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, ss. 39–58; ważnym źródłem o charakterze statystyczno-demograficznym dotyczącym gminy żydowskiej w Zamościu w latach okupacji jest opublikowana w Izraelu w 2001 r. szczegółowa lista 10 tys. Żydów zamieszkałych w Zamościu w 1940 r.: Everlasting Name. Zamość Ghetto Population List – 1940, red. E. Bar-Zeew, Tel Awiw 2001.
  • [1.19] Kopciowski A., Zagłada Żydów w Zamościu, Lublin 2005, s. 58.
  • [1.20] Kuwałek R., Z Lublina do Bełżca. Ślady obecności i zagłady Żydów na południowo-wschodniej Lubelszczyźnie, Lublin 2006, s. 21.