בין שתי מלחמות העולם, בפולין העצמאית, היו בזביירצ'ה שישה בתי ספר יסודיים. בית ספר מס' 3 נועד לילדים היהודיים של העיר.

בית הספר נמצא אז ברחוב טוברובה 22-24, בשני בניינים בני קומה אחת, שהיו שייכים למשפחת וינדמן. למדו בו כמעט כל הילדים היהודיים של העיר, בנים ובנות. כל שנה נמצאו בו 300 – 500 תלמידים, בהתאם לתנודת האוכלוסייה היהודית.

הלימודים נמשכו 7 שנים. שפת ההוראה היתה פולנית, ותוכנית הלימודים כללה את כל המקצועות, לפי תוכנית הלימודים הכללית, אבל כמובן לימודי דת היו אחרים – לימדו דת (וקצת היסטוריה) של העם היהודי. הלימודים לא התקיימו בשבת, אבל יום א' בשבוע היה יום לימודים.

כל צוות המורים, שכלל גם את גולדה לייזרוביץ, האם של חדוה גיל (אלפרדה לייזרוביץ') היה יהודי. חדוה גיל זוכרת שמות של כמה מורות: אידה לנדאו, גרינפלד, אסטרייכר, אלטמן, קרייצר. רק השמש, גראייק, היה פולני.

בית הספר היה המשך של בית ספר יהודי, שהיה קיים עוד בתקופת השלטון הרוסי, ומנהלו היה נתן לייזרוביץ', סבה של חדוה גיל. אחרי 1918 הוא ניהל גם את בית ספר מס' 3. אחרי מותו בשנות ה-20, אבה של חדוה גיל קיבל את הנהלת בית הספר, וניהל אותו עד כניסת הגרמנים בספטמבר 1939. אחר כך, אחרי שהגרמנים הורו על סגירת בית הספר, הוא הקים בגטו בעזרת צוות המורות בית ספר פרטי, שהיה קיים כמעט עד חיסול הגטו באוגוסט 1943.

ליד בית הספר היתה תזמורת תלמידים. אחד מהנגנים, הכנר רוטנשטיין, ניגן אחרי המלחמה בתזמורת הפילהרמונית של תל אביב.

בישראל של שנות ה-50 חדוה גיל פגשה רבים מתלמידי הוריה. הם זכרו את בית הספר באהבה רבה, ציינו את הרוח הטובה ששררה בו, את הלימודים שאיפשרו להם המשך לימודים והשתלבות בחיי עבודה במקצועות שונים. רבים זכרו את אבה כאדם נוח לבריות, שידע לנהל את בית הספר ביעילות, אבל לא בקפדנות, שהיה תקיף בעת הצורך, אבל גילה הבנה לכל תלמיד, גם בעת מצוקה.

הוריה של חדוה גיל, כל צוות בית הספר ומרבית התלמידים נספו בשואה.

מקורות:

- חדוה גיל (לייזעראׇביטש), הורי – זוג מורים בזבירציה [ב:] ספר זכרון זבירצ'ה, תל אביב תשי"ח (1958), עמ' 489- 487

- אברהם שלמה גרינבלאט, קטעי זכרונות על זבירציה [ב:] ספר זכרון זבירצ'ה, תל אביב תשי"ח (1958), עמ ' 522