היהודים הראשונים החלו להתיישב באוטבוצק בסוף המאה ה-19. באותה תקופה התפתחה כבר העיר כמרכז מרפא ונופש לתושבי ורשה הסמוכה. תרמה לכך פתיחתה בשת 1877 של מסילת רכבת שקישרה את ורשה דרך לובלין וחלם עם קובל ועברה דרך שורת יערות האורן הנטועים לאורך הגדה הימנית של הוויסלה. אגב, את הרישיון להקמת מסילת הברזל של הוויסלה קיבל בשנת 1874 לאופולד קרוננברג, תעשיין ובנקאי ממוצא יהודי[[refr:|Lewandowski R., Kronenberg, Andriolli i Wilegiatura. Podwarszawskie letniska linii otwockiej, Józefów 2012, s. 11.]]. השטח החולי הנטוע יערות אורן, אוויר יבש ומדיף ניחוחות לאורך מסילת הברזל בקרבה לוורשה התאים מאין כמותו לשמש מקום נופש לתושבי ורשה. תוך זמן קצר קמה שם שורה של אתרי נופש. היה קל להגיע אליהם בזכות מסילה רכבת צרה מיבלוננה לקרצ'ב (Jabłonna – Karczew) שהייתה קרובה לגדת הנהר. המקום זכה לפופולאריות רבה גם בקרב יהודי ורשה.

בשנת 1880 רכש מיכאל אלבירו אנדריולי (1836 – 1893), צייר ומאייר דגול, (שאייר בין השאר את האפוסים הפולנים הגדולים "פאן טדיאוש" של א. מיצקביץ' ו"מאיר אזופוביץ'" של א. אוז'שקובה), חלק מאחוזת אניילין. הוא קרא למקום Brzegi  (חופים) והחליט להקים בו בית קיט רווחי לתושבי הבירה. בשנת 1885 הוא העביר ל"חופים" ארבעה ביתני עץ מקושטים מאד מן התערוכה התעשייתית-חקלאית בוורשה. בתי ההבראה הנוספים שתכנן הדהימו את רואיהם בעושר מבני העץ ותחריטי העץ. כך נולד הסגנון הידוע בשם שבידרמאייר (świdermajer). עד מותו של אנדריולי קמו כאן 14 בתי נופש וקיט, והמושבה זכתה בשם שבידר (Świder) (היום חלק מאוטבוצק) [1.1].

כיון שלא הונהגו בעיר שום הגבלות ברכישת נכסים והתיישבות יהודים, הם החלו להגיע לכאן במספרים גדולים. היו אלה בעיקר יהודי ליטא, מן האזורים המערביים של רוסיה, שברחו לכאן אחרי שנת 1881 בגלל הפוגרומים. עד מהרה קמה בצד המזרחי של פסי הרכבת שכונה של בתי הבראה, מסעדות ובתים של יהודים. בשנת 1890 נבנה בית הכנסת הראשון מלבנים. התגורר כאן הצדיק מוורקא, שמחה בונים קאליש (1851 – 1907) וביוזמתו הקימו בשנת 1890 בית ללימודי תורה. בין הבעלים הראשונים של נכסים בעיר היו המרפא יוזף פשיגודה והבנקאי סטניסלב לסר[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 1.]].

וכך תיאר יצחק בשביס זינגר את אוטבוצק:

במרחק של קילומטרים ספורים מוורשה שוכנה עיירה קטנה בשם אוטבוצק. היא הייתה ידועה בכל פולין באווירה הגבישי הטוב ובבתי ההבראה לסובלים ממחלות ריאה (...) לאורך קילומטרים רבים השתרעו יערות אורנים ועל שטח שרפי זה העמידו להם היהודים בתים, שקראו להם גם וילות. הם היו בנויים עץ, צבועים חום ולכל בית הייתה גם גזוזטרה, כמעט כולם נראו זהים (...) בקיץ היו מגיעות לאוטבוצק ולעיירות השכנות אלפי משפחות (...) קשה לחשוב שאין שם כבר יהודים. נותר רק החול שעליו בנינו... ...[1.2].

אוטבוצק היהודית נחלקה לשניים: בצד השמאלי של פסי הרכבת התגוררו יהודים אמידים ומתבוללים בווילות ובתי הבראה, ובסביבות ככר השוק, גרו בבתי עץ קטנים היהודים העניים[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 1.]]. העיר הייתה מקום נופש פופולארי מאד ליהודי ורשה שהוו שלושה רבעים מן הנופשים במקום.

העיר אוטבוצק התאימה מאד בזכות המיקרו-אקלים שלה לטיפול בשחפת, שהייתה באותה תקופה מחלה מסוכנת מאד. בשנת 1893 הקים יוזף גייסלר, רופא מוורשה, את המרפאה הראשונה לחולי שחפת. בשנת 1895 נפתח בבתי עץ שנשתמרו עד היום ברחוב ורשבסקה 5 בית ההבראה היהודי הראשון שנוהל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה על ידי משפחת פשיגודה.

בתחילת המאה העשרים קם בית ההבראה "בריאות" אליו היו מסונפים גם מרפאת נוער למניעת שחפת, מרפאת שחפת ותחנת טיפול בנפחת הריאות וכן מרפאה יועצת לשחפת בשם "מרפא" – שהיו בבעלות הקהילה היהודים של ורשה. יהודים רבים הקימו כאן בתי הבראה פרטיים ומסעדות כשרות[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 1.]]. בשנת 1908 פתחה כאן האגודה לטיפול בחולי נפש וחולי עצבים יהודים בית הבראה בשם זופיובקה (Zofiówka) ובו 40 מקומות לנשים ו-40 לגברים. בשנת 1945 היו כבר בבית ההבראה 275 מיטות. בשנת 1919, הקימה אגודת "בריאות" בווילה פרטית בית הבראה שני בניהולו של מקסימיליאן אוגרטן בשם "השחפת".

היו גם יוזמות פרטיות, הן למטרות רווח והן כצדקה. בשנת 1907 רכש אברהם גריצמן וילה ברחוב שבידרסקה, שם נפתח בית תמחוי לעניים ולחולים. שותפות קרוקובסקי, ויזל והיגר בנתה מרפאה פרטית מלבֵנים בשם "מרטוב" שקיבלה חולי מחזור הדם וחילוף חומרים. היו שם סידורים לאמבטיות חשמליות, הידרותרפיה, מנורות קוורץ, אמבטיות מחטי אורן ומי מלח. היה זה בית הבראה לאנשים אמידים, מצויד גם בטרקלינים ובחדרי אוכל. הבניין נמצא ברחוב סלובצקגו (Słowackiego) והיום שוכן כאן בית ספר תיכון[[refr:|Trasa 1, „Starego Otwocka”, Portal Urzędu Miasta Otwock [online] http://www.otwock.pl/default.asp?ID=87&m=1&k=1 [dostęp: 01.09.2015].]]. ברחוב סמוז'ונדובה 19a(Samorządowa) של היום ניצב בניין בית ההבראה של וכטמן, שם שכן בזמן מלחמת העולם השנייה בית חולים למחלות מדבקות[[refr:|Trasa Trasa 1, „Starego Otwocka”, Portal Urzędu Miasta Otwock [online] http://www.otwock.pl/default.asp?ID=87&m=1&k=1 [dostęp: 01.09.2015].]]. הווילה "נובושץ' (Nowość) ברחוב קושצ'ושקו של היום הייתה שייכת לראש הקהילה היהודית פנחס כצנלבוגן[[refr:|Trasa 1, „Starego Otwocka”, Portal Urzędu Miasta Otwock [online] http://www.otwock.pl/default.asp?ID=87&m=1&k=1 [dostęp: 01.09.2015].]]. מקום הקיט של אברם ושמעון גורביץ ברחוב ארמי קריובי 8 (Armii Krajowej) היה מפורסם מאד. הבניין המפואר, עשוי עץ, בסגנון שבידרמאייר קם בשנים 1906 – 1921. בימי פריחתו הוא אירח עד 80 אורחים והיה בו חדר קריאה, טרקלין, אולם קונצרטים עם פסנתר, גן אנגלי. הבניין היה מצויד במים זורמים, ביוב וטלפון[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, ss. 3–4.]]. בנובמבר 2014 רכשו את הבניין בעלים חדשים [[urle: |http://www.sztetl.org.pl/pl/cms/aktualnosci/4385,drewniana-perla-otwocka-sprzedana-/]] במטרה להפכו למוסד רפואי תוך הבטחה להקדיש אחד מאגפיו לטובת האוכלוסייה המקומית.

בשנת 1916 זכתה אוטבוצק במעמד של עיר ובשמה הנוכחי. באותה שנה קמה גם קהילה יהודית עצמאית, בעוד שקודם לכן השתייכו היהודים לקהילה בקרצ'ב. בתחילת המאה ה-20 בנו באוטבוצק את בית הכנסת ריינפורד ברחוב גורנה 6. בווילה "רוז'ה (Róża – ורד) קם אז בית כנסת קטן ליהודים האורתודוכסים מליטא. בתי התפילה הקיימים לא יכלו להכיל עוד את המתפללים. בית כנסת מלבֵנים בסגנון קלאסי, בתכנונה של אאוגניה יבלונסקה, קם אפוא בשנת 1927 על חלקה שהייתה שייכת לשלמה וחווה גולדברג. ליד בית הכנסת הקימו בית לעשרה תלמידים מצטיינים מן הישיבות הליטאיות וגם ספרייה. בשנת 1928 קם עוד בית כנסת, בניין גדול, מודרניסטי, בן שתי קומות, פרי תכנונו של מרצין ויינפלד. הוא היה מחולק לבית כנסת קיץ ובית כנסת חורף. כעבר שנה קם בית כנסת ברחוב וונסקה (Wąska) 30. באוטבוסצק ישבו צדיקים מפריסוב, משצ'ונוב, דנבלין וקזיניצה (Parysow, Mszczonow, Dęblin Kozienice). בשנת 1938 היו בעיר 20 בתי תפילה פרטיים, 18 מתוכם פעלו ללא רישיון[1.3]..

באוטבוצק פרחו חיי החברה והחיים הפוליטיים. לאוכלוסייתה הייתה תוספת משלה לשבועון "חיי אוטבוצק". חזקה במיוחד הייתה ההשפעה הציונית בעיר. פעלו כאן כל המפלגות הציוניות וכן ארגון ויצ"ו. בשנת 1921 הוקמה אגודת "קדימה". פעלו ארגוני צדקה רבים: ביקור חולים המסורתית, "תמחוי חולים", אגודת שמירת הבריאות (TOZ) עם בית יתומים ומרפאה, אגודה לפרנסת רבנים ע"ש הרב מודז'יצקי, אגודת טיפול בחולי שחפת יהודיים עניים ועוד. ארגוני תרבות וחינוך ניהלו כמה בתי ספר דתיים, בין היתר בית ספר "תרבות"[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 4.]].

גם חיי התרבות שגשגו. ב"בית העם" היו הרצאות, הצגות חובבים, חוגים ללימוד עברית, אנגלית ופולנית של "תרבות". כן פעל ארגון תרבות יהודית באוטבוצק, איגוד בתי הספר היהודים, ארגון הורים יהודים וכן אגודה לתמיכה בבתי ספר עממיים שפעלה ליד שני בתי הספר היהודיים העממיים. בית הספר הראשון, מס' 2, נפתח בשנת 1919 ברחוב קרצ'בסקה (Karczewska) בבית שנשכר ממשפחת בורנשטיין. השני, מס' 4, היה ברחוב סטשיצה (Staszica) ומשנת 1937 בבניין חדש ברחוב שקולנה. לאחר סיום בית הספר היסודי יכלו הילדים היהודים להמשיך בלימודיהם בבית הספר התיכון לבנים ולבנות ברחוב ורשבסקה[1.4].

היו גם מועדוני ספורט: הפועל, מועדון ספורט וולקן ומועדון נורדיה[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, ss. 4–5.]]. באוטבוצק היו גם איגודים מקצועיים, גילדות וקואופרטיב של בעלי מלאכה יהודים. כן היה איגוד בעלי בתי מרגוע ובתי הבראה[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 5.]].

לאחר שזכתה פולין שוב בעצמאות נכרת באוטבוצק הסכם לניהול העיר על פיו היו אמורים להיות 13 חברי מועצה נוצרים ו-11 יהודים (אף שרב התושבים היו יהודים). ראש העיר היה צריך להיות נוצרי וסגנו יהודי. במועצת העיר אוטבוצק ישבו רופאים, סוחרים ובעלי בתי הבראה יהודים[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 6.]]..

בתקופה שבין שתי המלחמות התפתחה אוטבוצק במהירות רבה ותפקיד עצום בהתפתחות זו מילאו היהודים. בשנת 1917 היה 85% מן המסחר בידי יהודים. בשנת 1939 החזיקו היהודים ב-80% מן החנויות ובתי המלאכה. הם תפסו מקום ראשון בעיקר בקרב סנדלרים, חייטים, גלבים, צלמים, שענים, דפסים, תופרי נעליים, רפדים, בוני חביות וכובענים. ברשותם היו גם למעלה ממחצית הנכסים של אוטבוצק. מרכז המסחר המקומי היה השוק בשבועי בימי ששי[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 7.]].

עד היום זוכרים בני העיר לטובה את דמותו של הרופא האגדי ולדיסלב ויידנפלד שהיה רופא בבית הספר התיכון המקומי. בשנת 1936 הוא רכש נכס שבו התגורר בשנת 1915 המרשל יוסף פילסודסקי. ויידנפלד מסר חלק מן הכנס למועצת העיר שבנתה עליו אובליסק לזכר המרשל. [1.5]. Obelisk stoi u zbiegu obecnych ulic Kościuszki i Chopina[1.6].  האובליסק נמצא בקרן הרחובות קושצ'ושקו ושופן של היום[[refr:|Trasa 1, „Starego Otwocka”, Portal Urzędu Miasta Otwock [online] http://www.otwock.pl/default.asp?ID=87&m=1&k=1 [dostęp: 01.09.2015].]]. בין יהודי אוטבוצק גדלה גם אירנה סנדלר, לימים פעילת "ז'יגוטה" שעסקה בהצלת ילדים יהודים. אביה, דר' קשיז'נובסקי, טיפל לא אחת בלי כסף ביהודי אוטבוצק. אחרי מותו הציעה הקהילה היהודית תמיכה כספית לאירנה הקטנה[1.7].

.

בשנת 1927 היו בעיר 11,350 תושבים קבועים 16,177 קייטנים. בשנת 1929 היו היהודים 76% מכלל 14,813 הנופשים שהגיעו לעיר[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, s. 7.]]. בשנת 1939 חיו בעיר כעשרת אלפים יהודים, שהיוו 55% מן התושבים.

ב-1 בספטמבר 1939 הופצצה אוטבוצק על ידי הגרמנים. פצצה פגעה בין השאר בבניין המרפאה של חברת צנטוס ברחוב גלינייצקה ((Gliniecka שם שהו 180 ילדים. שבעה נהרגו, 32 נפצעו קשה[1.8].

מתחילת הכיבוש נרדפו היהודים על ידי הגרמנים שקצצו את זקניהם, בזזו את בתיהם ועסקיהם, הכו אותם. חלק מן היהודים אולצו לעבוד בקסרקטין. באוקטובר 1939 שרפו הגרמנים את בתי הכנסת של אוטבוצק. מנובמבר 1939 נאלצו היהודים לענוד סרטים עם מגן דוד ולסמן את חנויותיהם. ממרס 1940 היה רכושם נתון לבדיקת השלטונות הגרמנים. משנת 1940 לא יכלו היהודים להשתמש עוד ברכבת, ברכבת הפרברים ובאמצעי תחבורה ציבוריים. באותה שנה חוסלו בכל שטח הגנרלגוברנמאן אגודות יהודיות, להוציא אגודות טיפוליות[[refr:|Rakowski S., Aby ślad nie pozostał... Żydzi Otwoccy – zagłada i pamięć, Otwock 2012, s. 18.]].

ב-31 בדצמבר הוקם יודנראט באוטבוצק. בקיץ 1940 גורשו כמה עשרות צעירים למחנה עבודות כפייה בטישובצה ((Tyszowce במחוז לובלין – היודנראט היה צריך לספק את הפועלים.

ב-4 בנובמבר 1940 הקימו הגרמנים גטו וריכזו בו כ-12 אלף יהודים. הוא היה מורכב משלוש שכונות: של העיירה (miasteczkowa), האמצעית ((środkowa ושל בתי המרפא (kuracyjna) (שהייתה בשטח בתי ההבראה בריאות, זופיובקה והמוסד של חברת צנטוס). על מעבר היהודים לגטו פיקחה משטרת גטו אוטבוצק שהמטה שלה היה ברחוב סמוז'ונדובה (Samorządowa) מס' 9. תחילה היה צריך רישיונות מעבר כדי לצאת מן הגטו, אך ב-29 במאי 1941 הם בוטלו באמתלה שיש מגפת טיפוס[[refr:|Rakowski S., Aby ślad nie pozostał... Żydzi Otwoccy – zagłada i pamięć, Otwock 2012, ss. 20, 22.]]. בזמן הכיבוש הגרמני איבדו היהודים את מקור הפרנסה העיקרי שלהם, הקייטנים והמתרפאים. הם עסקו במכירת נכסיהם או הברחת מזון, בעיקר על ידי ילדים. היודנראט הפעיל מחלקת סעד שעסקה בין היתר בעזרה רפואית, משפטית וגם אספה תרומות ובגדים.

בסוף שנת 1941 גברו בגטו הרעב והמחלות. הפעילו אז מרכז בריאות TOZ, שניהל בין היתר מבצע של חיסונים נגד טיפוס המעיים ודאג לתוספת תזונה לילדים. בית ההבראה לחולי שחפת "בריאות" המשיך לפעול וכן פעל בית המרפא זופיובקה לחולי נפש ועצבים – היו אלה שני המוסדות היחידים לטיפול ביהודים בכל הגנרלגוברנמאן. שהו שם אינטלקטואלים יהודים רבים, דבר שאפשר קיום חיי תרבות. קמה קבוצת ספרות בהנהלת קלמן ליס, מנהל צנטוס. קמה גם אגודה להפצת ספרות יידיש שארגנה הרצאות וכן פעלה קבוצת שחקני תיאטרון חובבים[1.9].

בשל המצב המחמיר בגטו מתו מעל אלפיים איש מרעב ומחלות. ב-19 באוגוסט 1942 החלו הגרמנים בחיסול הגטו. משאיות עם אוקראינים נכנסו לגטו ורמקולים הודיעו שעל כולם לצאת מן הבתים, אחרת יוצת הרובע. אחר כך הצטוו כל התושבים להתייצב בכיכר ברחוב גורנה, ליד מסילת הברזל. הגרמנים ריכזו את האנשים בכיכר כשהם יורים בדרך. אספו שם כשמונת אלפים איש. חלק מרופאי "בריאות" ו"זופיובקה" התאבדו תוך כדי החיסול. את שאר העובדים והחולים ריכזו בביתן הראשון בזופיובקה. החולים הקשים נורו במקום. לילדים רוצצו הגרמנים את הגולגולת. בסך הכול נרצחו בבית ההבראה באותו יום 140 איש. נרצחו גם הילדים והעובדים בבית ההבראה צנטוס. אחרי הצהריים הועמסו שמונת אלפים יהודי אוטבוצק ל-50 קרונות משא שנסעו לטרבלינקה. שם הם נרצחו ב-20 או ב-21 באוגוסט 1942. במשך השבועות הבאים נאלצו השוטרים היהודים שהושארו במקום לנקות את הגטו ולסייע בהוצאתם מן המחבוא של יהודים שהסתתרו. מי שנמצאו, נורו ונקברו בקברי אחים בשטח הגטו (הקבר הגדול נמצא ברחוב ריימונטה (Reymonta), קברים נוספים היו בין הרחובות גורנה וסטשיצה (Górna, Staszica), בתחומי זופיובקה ובקרבת המוסדות "מרפא" וצנטוס. בסך הכול נרצחו כך בין שלושה לארבעת אלפים יהודים[1.10].

יהודים ספורים ניצלו הודות לעזרתם של הפולנים, אם כי היו גם מקרים של הלשנות הפולנים על יהודים[1.11].

חלק מן הילדים היהודים באוטבוצק נמסרו לנזירות. הנזירות לודביקה מלקביץ וקריסטינה ביקובסקה הצילו את רות נוי ואחר כך החזירו אותה להוריה ששרדו את המלחמה בוורשה. הן קיבלו את אות חסידי אומות העולם. קריסטינה דנקו קיבלה את האות על עזרתה לחברה ללימודים, לוסיה קוקושקו ולמשפחתה שהצליחה למצוא מסתור בוורשה ולשרוד את המלחמה. לך והלינה ויטינג סייעו לשכניהם היהודים. רומנה וסטניסלב רקרייטיסוב הסתירו חלק ממשפחת בלנדובסקי. אמה פיביג, אחות בזופיובקה, סייעה לרופא המקום, דר' סיירפינסקי, להיחלץ מן הגטו. הוא התגורר בביתה חודש ימים ואחר כך הצטרף לגוורדיה לודובה. בני הזוג סלונימסקי סידרו מסמכים אריים והסתירו משפחות יהודיות רבות בווילות שלהם ברחבי אוטבוצק. אלכסנדרה שפקובסקה מצאה בתחנת המשטרה ילדה קטנה, מריסיה אוסובייצקה, והצילה אותה. משפחת זדונסקי הצליחה להציל את משפחת בז'וסטקו. זיגמונט בושמיץ הסתייע ביאן יאנצ'ק, מלצר במסעדה של הוריו, ובאחיו סטניסלב. שני האחים קיבלו את אות חסידי אומות העולם. מריה קוקולסקה ובתה אנה הסתירו יהודים רבים, בין השאר בדירות שכורות בשבידר ובאוטבוצק. כאשר הלשינו עליה, נאלצה לשלם כופר על האסירים. משפחת דמביצקי העסיקה חדרנית, בלימה פריד, במסמכים אריים. אלבין שרפקו הסתיר את ילדיו של הנהג שלו. ברוניסלב מרכלביץ', ראש תחנת המשטרה באוטבוצק, היה גם קצין בארמיה קריובה. הוא שחרר יהודים שהובאו לתחנה, לא העניש יהודים על שיצאו מן הגטו והגן עליהם מפני מאסר. בימי המשטר הקומוניסטי בפולין הוא נדון לשש שנות מאסר. הוא האיש שאפשר לקחת את מריסיה אוסובייצקה הקטנה מתחנת המשטרה. את אות חסידי אומות העולם הוא קיבל אחרי מותו[[refr:|Bronisław Marchlewicz, Otwock. Serwis Urzędu Miasta [online] http://www.otwock.pl/default.asp?ID=71 [dostęp: 30.11.2014].]]. מרצלי וינינה גורסקי הצילו את שותפיהם, כשהם מתחלקים אתם בכספם ומסדרים להם מקום מסתור. משפחת פילייקו הסתירה בביתה באוטבוצק חמישה פליטים יהודים. אף שהבעל, בולסלב, אמר ליהודים להסתלק, הצליחה אשתו לשכנע אותו להשאירם ועל כך קיבלה את אות חסידי אומות העולם[[refr:|Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2, ss. 17–26.]].

עם סיום המלחמה קם באוטבוצק ועד יהודי. בהנהלתו ישבו בין היתר ה. הקין (יושב ראש), י. צוויגבאום, י. צינמון, ח. לייבמן. ב-2 באוקטובר 1946 היו רשומים בוועד 391 יהודים. המשך קורותיהם של יהודי אוטבוצק אינו ידוע. אפשר להניח שמרביתם עזבו את פולין refr:|Skibińska A., Powroty ocalałych [w:] Prowincja noc. Życie i zagłada Żydów w dystrykcie warszawskim, red. B. Engelking, J. Leociak, D. Libionka, Warszawa 2007, ss. 505–599.]].

בית הכנסת ריינפורד הוסב לבית מרחץ עירוני (שני בתי הכנסת האחרים לא שוקמו לאחר המלחמה). גם מבנה המקווה הסמוך שרד. בשנת 1999 נמסרו שני המבנים לקהילה היהודית של ורשה. זמן קצר לאחר מכן נהרסו שני הבניינים ובמקומם נבנה קניון "הגלריה של אוטבוצק". בשנת 2009 נקבע בחזית הבניין לוח זיכרון: "במקום זה ברחוב גורנה 6 היה בניין בית כנסת ומקווה. בשנת 1939 התגוררו בעיר כ-11 אלף יהודים. לזכר תושביה היהודים של אוטבוצק".

ביבליוגרפיה:

• Yisker-buch; Otwock-Karczew, red. Sh. Kanc, Tel Awiw 1968.
• Perechodnik C., Spowiedź, Warszawa 2011.
• Rakowski S., Aby ślad nie pozostał... Żydzi Otwoccy – zagłada i pamięć, Otwock 2012.
• Żydzi otwoccy. Dzieje żydowskiej społeczności Otwocka, „Otwockie zeszyty muzealne” 2008, nr 2.