התחילו היהודים להתיישב בגוגולין בסביבות שנת 1845, דבר שהתרחש, ככל הנראה, עקב פתיחת קו הרכבת מאופולה (Opole) לקנדז'ז'ין(Kędzierzyn) . זה יצר תנאים טובים לפיתוחה של תעשיית הסיד באזור. בשנת 1846 הסוחר היהודי, לותר היסר (Lothar Hüser) בנה בגוגולין את שני תנורי הסיד הראשונים. כתוצאה מפיתוחם של מפעלי הסיד, הופיעו מקומות עבודה חדשים, וכתוצאה מכך נוצרו תנאים טובים לפיתוחו של המסחר – הדבר החשוב ביותר, מבחינת הפרנסה, ליהודי גוגולין. בשנת 1850 התגוררו בגוגולין 17 יהודים.

לאחר שנת 1847 נוסד בגוגולין סניפה של הקהילה הקדושה באופולה. לקהילה היה שייך גם בית תפילה.

בשנת 1880 עלה מספרם של היהודים ל84 – המספר הגבוה ביותר של היהודים בהיסטוריה של העיר. אחרי כן, מספר היהודים ירד, כתוצאה מהגירת חברי הקהילה לערים גדולות יותר. בשנת 1885 התגוררו בגוגולין 71 יהודים (2.9% מכלל אוכלוסיית העיר) ובשנת 1912 – רק 45.

בתחילתן של שנות ה-30 של המאה ה-20, נחשבה גוגולין לעיר בעלת אוכלוסייה יהודית, השייכת לקהילה הקדושה באופולה. ניתן להניח, כי סבלו יהודים מקומיים מכל ההדחקות הנאציות לאחר שנת 1933, כולל הפוגרום של ליל הבדולח, שהתרחש בלילה ב10 בנובמבר בשנת 1938. בגלל האנטישמיות ההולכת ומתגברת, רוב היהודים עזבו את גוגולין ונסעו למערב אירופה או לארה''ב.