האזכור הראשון אודות יהודים בקרשניק מתוארך לשנת 1530, אם כי עד 1584 הייתה כאן בתוקף פריווילגית הde non tolerandis Judaeis. העיר שכנה על נתיב המסחר בין שלזיה לרוס של קייב ועיקר עיסוקם של תושביה היו מסחר ומלאכה.

בסוף המאה ה-16 חלה גדילה מהירה של הקהילה היהודית המקומית. יהודים חיו בקרשניק בעיקר בקרבת כיכר העיר, ברחובות ז'ידובסקה ולובלסקה וליד חומות העיר - באזור זה התגוררו בעיקר קצבים. לקהילה היהודית היה בית כנסת, בית רב, בית חזן, בית חולים, מקווה, בתי מרחץ פרטיים ובית קברות יהודי, שנמצא ברחוב פודוואלנה של היום. משנת 1605 לכל המאוחר פעל גם בית מטבחיים יהודי. באמצע המאה ה-17 הפכו היהודים לספקי הבשר היחידים עבור אוכלוסיית קרשניק, הם ייבאו גם סחורה ממדינות אחרות.

הקהילה שרדה את התקופה הקשה של מרד חמלניצקי (1648–1654), אם כי התרחשו פוגרומים ובזיזה. בשנת 1740 ניתנה ליהודים זכות המאפשרת להם להתיישב ולנהל עסקים בעיר ללא הגבלות. בשנת 1787 חיו בקרשניק כ2,430 יהודים, שבבעלותם היו כמעט כל בתי הלבנים במרכז העיר, וכן רוב המבשלות והמזקקות.

במאה ה-19 הפכה העיר למרכז חשוב של תנועת החסידות. רבי אברהם איגר, בנו של הצדיק יהודה לייב איגר, הקים את ביתו במקום; אולם לאחר פטירת אביו עבר ללובלין, שם קיבל על עצמו את תפקיד הנהגת כל קהילת חסידי לובלין.

בשנת 1883 התגוררו בקרשניק מעל ל-4,000 יהודים. בסוף המאה ה-19 היו בבעלותם מפעלים, בית היתר טחנת מים, טחנת רוח ומפעל ליצירת לבנים. בתחילת המאה ה-20 הפכו התחבורה ברכבת ותחזוקת חיל המצב המקומי למקורות הכנסה חשובים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, חיילים רוסים הרגו את שני הרבנים המקומיים.

בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה הקהילה המקומית הייתה מהגדולות באזור לובלין. ליהודים בקרשניק היו, בין היתר, בית הכנסת "הגדול" ו"הקטן", שלושה בתי תפילה, מקווה, בית מחסה לנזקקים, חדרים, בתי תפילה פרטיים ובית קברות. פעלו ארגוני סיוע וכן מוסדות תרבות וחינוך.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה קרשניק על ידי הגרמנים. מטרת הדיכויים הראשונים ב-1939 הייתה הפחדה; הגרמנים שרפו את הספרים וכתבי הקודש שהיו בבית הכנסת. בפקודתם הוקם יודנראט ועד מהרה גם גטו, שב-1940 נמצאו בשטחו הרחובות בוז'ניצ'ה, שקולנה ואוגרודובה. מלבד המקומיים נכלאו בגטו גם יהודים מלובלין, קרקוב ווורשה.

חיסול הגטו התרחש ב-1942 ומאות בני אדם נורו על ידי הגרמנים בבית הקברות ברחוב שבסקה (כיום רחוב דולנה); אחרים גורשו למחנות עבודה ולגטו בזקליקוב, ומשם נשלחו למחנה ההשמדה הגרמני-נאצי בלז'ץ. לאחר 1945 במשך מספר שנים התגוררו בקרשניק מספר יהודים.

Print