לופוחובה - מקום ההוצאה להורג וקבורתם של קורבנות השואה

כמעט כל התושבים היהודיים של טיקוצ'ן נורו על ידי הנאצים, ביער סמוך לעיירה לופוחובה ב- 25 לאוגוסט 1941. בהמשך תוכלו למצוא קטע מתוך זיכרונותיו של מנחם טורק, אשר נשמרו במכון להיסטוריה יהודית על שם עמנואל רינגלבלום. (מקור: ארכיון המכון להיסטוריה יהודית, עדות מס. 301/1971).
"ב- 16 באוגוסט 1941 (...), חמישה שוטרים גרמנים באו לעיירה. זמן קצר לאחר מכן הגיעו סוכני גסטאפו עם הוראות להרוג את כל יהודי טיקוצ'ין (...). יום לאחר הופעתם של השוטרים, הופצה הידיעה על הוראה לחפור שלושה בורות גדולים ביער הסמוך. החפירה בוצעה בזריזות והיו מעורבים בה מאות מבני הכפרים. הבורות היו באורך 12 מטר, ברוחב 4 מטר, ובעומק 5 מטר. באותו יום, אחד מיהודי טיקוצ'ין, דויד מרש הורוביץ' (בנו של חיים פרז'יק), אשר הלך לכפר הסמוך סיירקי על מנת להשיג מעט אוכל, נתפס ע"י השוטרים ועוד כמה שוטרים מקומיים, ונורה במקום. שני המקרים הללו החרידו את הקהילה היהודית אשר חשה במוות המתקרב. הם הרגישו כמו בתוך מלכודת עכברים. חסרי ישע לחלוטין, ושבורים (...). ביום ראשון בשעה 6 בבוקר, ב- 24 באוגוסט, הוכרז כי כל יהודי טיקוצ'ין, חוץ מהחולים והנכים, חייבים להתאסף בכיכר השוק ב- 25 באוגוסט בשעה 6 בבוקר. ההודעה הוכרזה ע"י תופים ברחובות, כפי שהיה נהוג בטיקוצ'ין (...). כל הגברים, הנשים והילדים היהודים התאספו בכיכר ביום שני בבוקר כפי שצוו. ליד השולחן ישבו השוטרים הגרמנים, וסימנו את נוכחותם של היהודים אשר עמדו בכיכר. אך זה לא לקח זמן רב. וכאשר הכיכר התמלאה פסקו הרישומים, משום שהם נועדו רק לתעתע ביהודים. בעזרתם של השוטרים המקומיים, החמושים במעין אלות מגומי, הורו סוכני הגסטאפו לסגור את הכיכר. לאחר מכן השוטרים חילקו את הקהל למספר קבוצות: בעלי מלאכה, צעירים וזקנים. הקולות הסמכותיים של הגרמנים האכזריים האלו נשמעו בכל העיר וגרמו לקהל היהודי לרעוד מפחד. חלק מהיהודים שהרגישו את הסכנה המתקרבת, הצליחו להימלט מן הכיכר. בסביבות השעה 7 בבוקר שבע משאיות מלאות בסוכני גסטאפו הגיעו לאזור. המשאית האחרונה הייתה מלאה בתת-מקלעים ובתחמושת. הכיכר כולה הייתה מאובטחת על ידי הרוצחים הגרמנים. כל הצעירים שיכלו לעבוד צוו לעמוד בטורים של ארבעה. השורות היו לאורך כל הכיכר, והגיעו מצדה הראשון של הכיכר אל הצד השני. הפושעים בחרו בכוונה באנשים החשובים ביותר ללכת בשורה הראשונה. ביניהם היה סוחר העצים יעקוב חרושוחה, חתנו סוחר העור משה זק, והחייט דניאל דייצ'ה אשר ניתן בידיו אקורדיון לנגן עליו. ניתנה להם ההוראה לשיר את "התקווה", והם זורזו לכיוון הדרך הראשית. הזקנים והאמהות עם ילדיהם הועלו אל תוך המשאיות, כאילו שזה היה המעשה ההומאני לעשות, ונשלחו לאותו הכיוון (...). הירייה הראשונה נורתה ליד באר, והרגה יהודי זקן, שמול לוהרמן (כינויו היה שמוליק בובצקי), אשר נהג לשרת בבית המדרש. הוא נורה בגלל רגלו הפצועה שגרמה לו להשתרך מאחור. השוטרים הפולנים עזרו לגרמנים לזרז את הצעדה בעזרת השוטים מגומי. תוך כדי שנכפה עליהם לשיר ובלחץ הזמן והשוטים, נרדפו היהודים כל הדרך לכפר ייז'בו ומשם לכפר זוודי, שם נכלאו בבניין בית-ספר שהוכן לשם כך מראש. גם האנשים אשר נלקחו על ידי המשאיות הגיעו לאותו מקום. דרך קצרה וישרה מובילה מזוודי אל יער לופוחובה, שם ציפו להם כבר הבורות החפורים. כאשר כל היהודים הגיעו מהכיכר אל זוודי, החלו השלבים האחרונים של צעדת המוות. משאית מלאה ביהודים הגיעה לבניין בית-הספר מדי כמה דקות. ליהודים נאמר שהם נלקחים אל הגטו בצ'רבוני בור. במקום זאת, הם נלקחו אל הבורות והושלכו פנימה חיים. הבורות היו בעומק 5 מטרים ולא הייתה שום דרך לצאת מהם. המשאיות באו והלכו כל היום, והמעשה הזדוני נשלם לקראת הערב. הבורות מולאו באנשים. תחת השגחת הגרמנים האיכרים מהכפרים הסמוכים קברו את היהודים בעודם חיים לפני רדת החשכה."
קברי האחים זוהו לאחר השחרור. אנדרטה לזכר הנופלים נבנתה במקום, והיא נושאת את הכתובת: "פה נחים על משכבם יהודי טיקוצ'ין והסביבה אשר נרצחו בידי הנאצים באוגוסט שנת 1941. להנצחת 50 שנה לטבח - תושבי אדמת טיקוצ'ין."

[תרגום: דניאל בלייר, הגהה: אלמוג שושן, תיכון "רמות חפר", 2011]