החלו להתיישב היהודים בריבניק אחרי הסכם שלום בוורוצלב בשנת 1742. בשנת 1784 התגוררו בריבניק 42 יהודים (5.2% מכלל אוכלוסיית העיר). בשנת 1787 היו כאן כבר 94 יהודים (7.5% מכלל אוכלוסיית העיר). ברגע פרסומו של צו השוויון בשנת 1812 התגוררו בריבניק 49 משפחות יהודיות; בשנת 1815 – 160 יהודים (11.9% מכלל אוכלוסיית העיר). בשנים הבאות עלה מספרם של היהודים בעיר בהדרגה. בשנת 1825 התגוררו כאן 267 יהודים (14.4% מכלל אוכלוסיית העיר), בשנת 1835 – 312 (15.5% מכלל אוכלוסיית העיר), ובשנת 1845 – 371 (13.9% מכלל אוכלוסיית העיר).

בשנות 1842-1848 נבנה בית הכנסת החדש. לפי החוק משנת 1847 חוקק תקנונה של הקהילה הקדושה היהודית בריבניק. בשנת 1893 נוסד בעיר בית היתומים לכל מחוז אופולה (Opole).

בניגוד לערים קטנות יותר, לא תועדה בריבניק הגירת יהודי שלזיה לערים גדולות יותר בגרמניה בין המאות ה-19 וה-20. התגוררו כאן בשנת 1910 365 יהודים (3.1% מכלל אוכלוסיית העיר). על הגירת היהודים, אשר רובם תמכו בגרמניה, השפיעה העובדה, כי ריבניק נהפכה לעיר פולנית ביוני בשנת 1922. במקומם של היהודים מההגרים באו יהודי פולין. כתוצאה מכך, לקהילה היהודית הקדושה השתייכו בשנת 1923 120 חברים. בשנת 1927 התגוררו כאן 154 יהודים, בשנת 1931 – 261, בשנת 1939 – 301 יהודים.

בתקופת הכיבוש הגרמני הוספה העיר ישר לרייך השלישי. יהודים רבים ברחו ברגל לז'ורי (Żory) ופשצ'ינה (Pszczyna) אחרי הצבא הפולני הנסוג. רבים מהם נתפסו על ידי הכוחות המיוחדים של משטרת גרמניה והוצאו להורג לאחר מכן. כינסו את שאר יהודי ריבניק בבית סוהר ממוקם בתוך הארמון. בהתחלה הוכרחו לעבוד תחת הפיקוח. אחר כך גורשו לממשל הכללי.